אתם יושבים בסלון. הטלוויזיה דולקת ברקע. אתם מדברים על הילדים. על הקניות. על הסידורים למחר. אתם מתפקדים. אתם מנהלים את הבית. אבל משהו חסר. השקט ביניכם מרגיש כבד. אתם נמצאים פיזית באותו חדר, אבל רגשית אתם רחוקים. אם התיאור הזה מוכר לכם, אתם לא לבד. זוגות רבים חווים את זה עכשיו. נכנס אויב שקט לזוגיות שלכם. הוא לא צועק. הוא לא מתווכח. הוא פשוט יוצר ריחוק.
האויב הזה נקרא "מצב הישרדות"
בזמן מלחמה, כולנו נכנסים למצב הישרדות. זה טבעי. זה מנגנון הגנה. המוח שלנו מתמקד במשימות. הוא דואג שנהיה בטוחים. הוא דואג שהילדים יהיו מוגנים. הוא דואג שיהיה אוכל במקרר. המוח עובר למצב של ניהול משימות. הוא מסנן החוצה כל מה שלא חיוני להישרדות המיידית. ורגשות? אינטימיות? שיחה עמוקה? כל אלה נתפסים על ידי המוח כלא חיוניים כרגע.
אתם הופכים מצוות של לבבות לצוות תפעול. אתם מתאמים הסעות. אתם בודקים חדשות. אתם מחליטים מי יורד למקלט עם הילדים. אתם יעילים. אתם מתפקדים היטב בתור מנהלי משק בית. אבל אתם שוכחים להיות בעל ואישה. אתם שוכחים להיות בני זוג. השותפות הרגשית נדחקת הצידה לטובת השותפות הלוגיסטית.
איך "מצב הישרדות" פוגע בזוגיות
הבעיה היא שמצב הישרדות לא יכול להימשך לנצח. הוא שוחק. הוא מרוקן. כל אחד מכם מתמודד עם הלחץ בדרך שלו. אולי אחד מכם רוצה לדבר על הפחדים, והשני מסתגר בשתיקה. אולי אחד מכם צמוד לחדשות, והשני מנסה לברוח מהן. ההבדלים האלה יוצרים פער. אתם מתחילים להרגיש לבד בתוך הזוגיות. כל אחד מתמודד עם המלחמה שלו, בתוך הראש שלו.
השיחות שלכם הופכות קצרות ותכליתיות. "קנית חלב?". "התקשרת לבית הספר?". "מתי אתה חוזר?". אין מקום לשאלה "איך אתה מרגיש באמת?". אין אנרגיה לשאול "מה עובר עליך?". וכשאין שיח רגשי, מתחילים להיווצר פירושים. שתיקה מתפרשת ככעס. עייפות מתפרשת כחוסר אכפתיות. כל אחד מניח הנחות לגבי השני, והריחוק גדל.
איך נלחמים באויב השקט?
הצעד הראשון הוא להכיר בקיומו. אתם צריכים להבין ששניכם פועלים מתוך מצב הישרדות. זה לא אתה נגדה. זאת לא היא נגדך. זה שניכם נגד המצב. ההבנה הזאת מורידה את רמת האשמה והכעס. היא מאפשרת לכם להסתכל על הבעיה מבחוץ, בתור צוות שצריך לפתור אותה יחד.
הפתרון הוא לא לחכות שהמצב בחוץ ישתנה. הפתרון הוא לייצר באופן יזום רגעים קטנים של קשר. אתם לא צריכים לצאת לדייט רומנטי. אתם לא צריכים לנהל שיחות נפש של שעות. במצב העייפות והלחץ הנוכחי, זה לא ריאלי. אתם צריכים "חטיפי קירבה". פעולות קטנות וממוקדות שמזכירות לכם שאתם עדיין זוג אוהב.
רעיונות מעשיים ליצירת "חטיפי קירבה"
המטרה היא לשבור את מעגל הניהול ולהכניס רגעים של חיבור. זה דורש החלטה מודעת. זה לא יקרה מעצמו. בחרו דבר אחד או שניים מהרשימה הבאה ונסו ליישם אותם בכל יום.
- קבעו "צ'ק אין" יומי של 10 דקות. אחרי שהילדים ישנים, שבו יחד בלי טלוויזיה ובלי טלפונים. כל אחד עונה על שתי שאלות: "מה היה החלק הכי קשה היום?" ו"מה היה רגע קטן של אור היום?". המטרה היא רק להקשיב. לא לתת עצות. לא לפתור בעיות. רק להקשיב ולהיות שם אחד עבור השני.
- געו יותר. החזיקו ידיים כשאתם רואים טלוויזיה. תנו חיבוק של 20 שניות כשאתם נפגשים בסוף היום. לא חיבוק מהיר, אלא חיבוק ארוך שמאפשר למערכת העצבים להירגע. מגע פיזי משחרר הורמונים שיוצרים תחושת ביטחון וקשר.
- החליפו את השאלה "מה עשית?" בשאלה "איך הלב שלך?". השאלה הראשונה מתמקדת במשימות. השאלה השנייה מתמקדת ברגש. היא מאותתת לבן או בת הזוג שאתם רואים אותם, לא רק את התפקוד שלהם.
- אמרו מילה טובה. "תודה שהורדת את הזבל". "אני מעריכה ששיחקת עם הילדים". "האוכל היה ממש טעים". הכרת תודה על הדברים הקטנים מזכירה לכם שאתם רואים את המאמץ של השני.
הפעולות האלה נראות קטנות. אולי אפילו פשוטות מדי. אבל הן כמו טיפות מים שממלאות דלי ריק. הן מכניסות לחיי היום יום שלכם רגעים קטנים של חום, של קרבה, של תשומת לב. הן שוברות את האוטומט של מצב ההישרדות ומזכירות למוח שלכם שיש כאן עוד משהו. שיש כאן אהבה. שיש כאן שותפות.
לפעמים, גם עם הרצון הטוב, קשה לשבור את הדפוס הזה לבד. הריחוק כבר יצר משקעים. התקשורת הפכה למוקש. במקרים כאלה, שיחה עם גורם חיצוני יכולה לעשות הבדל גדול. לפעמים צריך רק הכוונה קצרה, כמה פגישות, כדי לקבל כלים פשוטים ולראות את הדברים אחרת. עזרה כזאת, שנמצאת קרוב לבית, יכולה להיות בדיוק מה שצריך כדי למצוא מחדש את הדרך אחד אל השנייה.
הזוגיות שלכם היא העוגן שלכם ושל המשפחה שלכם, במיוחד בתקופות סוערות. אל תתנו לאויב השקט להשתלט עליה. שמרו עליה. טפחו אותה. גם אם זה רק בעשר דקות ביום. זה שווה את זה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה