הוא הבטיח להתקשר. היא אמרה שתקנה חלב בדרך הביתה. הוא שכח. היא לא הספיקה. זה מתחיל בקטן. בתחושת אכזבה. בכעס קטן שעולה בגרון. "למה הוא לא חושב עליי?" או "היא אף פעם לא מקשיבה לי". מכאן, הדרך למריבה מוכרת וקצרה מאוד.
כל בית הוא כמו מדינה קטנה. יש לו חוקים משלו. יש לו שפה משלו. יש לו קצב משלו. רובנו לא עוצרים לחשוב על החוקים האלה. הם פשוט קורים. הם נוצרים מתוך הרגלים, מריבות ישנות וציפיות שלא תמיד נאמרו בקול רם. אבל מה אם הייתם יכולים לחוקק חוק אחד פשוט? חוק יסוד שיכול לשנות את כל האווירה בבית.
החוק: הנחת כוונה טובה
החוק הוא פשוט מאוד. הוא דורש מכם להניח תמיד שלבן או בת הזוג שלכם יש כוונה טובה. זה הכל. לפני שאתם מגיבים, לפני שהכעס עולה, אתם עוצרים. אתם שואלים את עצמכם שאלה אחת: "מה יכולה להיות הכוונה הטובה מאחורי המעשה הזה?".
זה לא אומר שהמעשה לא פגע בכם. זה לא אומר שאתם צריכים להתעלם מהרגשות שלכם. זה רק אומר שאתם משנים את נקודת הפתיחה של השיחה. במקום להתחיל מהאשמה ("לא אכפת לך ממני"), אתם מתחילים מתוך סקרנות ("אני רואה ששכחת. היה לך יום עמוס?").
ההבדל הוא קטן, אבל הוא משנה את כל המסלול של השיחה. הוא הופך קיר לחלון.
למה זה כל כך קשה ליישום?
החוק הזה נשמע קל, אבל הוא אחד הדברים הקשים ביותר לביצוע בזוגיות. המוח שלנו מתוכנת להגן על עצמנו. כשאנחנו מרגישים פגועים, התגובה הראשונה שלנו היא להתגונן או לתקוף בחזרה. אנחנו לא עוצרים לחשוב על הכוונה של האחר. אנחנו מגיבים לפגיעה שחשנו.
לפעמים, חוויות עבר מכתיבות את התגובות שלנו. אם נפגענו בעבר, אנחנו מצפים להיפגע שוב. אנחנו מחפשים הוכחות לכך שלא רואים אותנו או שלא אוהבים אותנו מספיק. הלחץ של היום יום, העבודה, הילדים, החיים בעיר שפועמת בקצב מהיר ליד הים, כל אלה לא משאירים לנו הרבה אוויר. קל יותר לקפוץ למסקנה השלילית. זה מהיר יותר. זה דורש פחות אנרגיה.
איך מתחילים לתרגל את החוק החדש?
זה תרגול. זה לא קורה ביום אחד. זה דורש החלטה מודעת. בכל פעם מחדש.
הצעד הראשון הוא העצירה. הרגשתם את הדקירה הקטנה של האכזבה? עצרו. קחו נשימה אחת עמוקה לפני שאתם אומרים משהו. הנשימה הזו היא הזמן שלכם לבחור. לבחור אם להגיב מהאוטומט או ליישם את החוק החדש שלכם.
הצעד השני הוא השאלה הפנימית. שאלו את עצמכם: "אם הייתי חייב למצוא סיבה טובה למעשה הזה, מה היא הייתה?". אולי הוא היה מוטרד ממשהו בעבודה ושכח להתקשר. אולי היא רצה מהגן של הילדים ישר הביתה כי הילד לא הרגיש טוב, ולא הספיקה לעצור בסופר.
הצעד השלישי הוא שינוי ניסוח. במקום לפתוח בהאשמה, פתחו בשיתוף של הרגש שלכם. "אני יודעת שלא התכוונת, אבל הרגשתי קצת לבד כשלא התקשרת". או "נורא רציתי להכין קפה בבוקר, והתבאסתי שנגמר החלב. הכל בסדר?".
שימו לב להבדל. אתם לא מוותרים על הרגשות שלכם. אתם נותנים להם מקום. אבל אתם עושים את זה בלי להפוך את בן או בת הזוג שלכם לאויב. אתם מפרידים בין המעשה לבין הכוונה. אתם מפרידים בין הפגיעה שלכם לבין האופי של האדם שאתם אוהבים.
שלושת השלבים לשיחה טובה יותר
במצבים של מתח, אפשר להשתמש במודל פשוט כדי לזכור איך לגשת לשיחה. זוהי הדרך המעשית לחוקק את החוק בביתכם:
- שלב 1: זהו את הרגש שלכם. לפני שאתם מדברים, תנו שם למה שאתם מרגישים. כעס? עצב? אכזבה? פחד?
- שלב 2: חפשו את הכוונה הטובה. עשו מאמץ כן למצוא הסבר חיובי או ניטרלי להתנהגות של בן או בת הזוג.
- שלב 3: התחילו ב"אני מרגיש/ה" ולא ב"אתה עשית". שתפו את הרגש שלכם ואת הצורך שלכם. למשל: "אני מרגישה קצת מותשת, והייתי צריכה עזרה עם הכלים".
ההשפעה המצטברת של החוק
כשאתם מתחילים לתרגל את זה, משהו משתנה באוויר. האווירה בבית הופכת פחות מתוחה. יש יותר מקום לטעות. יש יותר חמלה. זה כמו לבנות חשבון בנק של אמון. כל פעם שאתם בוחרים להניח כוונה טובה, אתם מפקידים עוד קצת לחשבון הזה. החשבון הזה יעזור לכם לעבור את הסערות הגדולות באמת, את המשברים שהחיים מביאים איתם.
החוק הזה לא פותר את כל הבעיות. יהיו עדיין מריבות. יהיו חילוקי דעות. אבל הוא משנה את הבסיס. הוא מבטיח שגם כשאתם לא מסכימים, אתם עדיין באותו צוות. אתם משחקים למען מטרה משותפת.
לפעמים, דפוסים ישנים כל כך חזקים שקשה לשנות אותם לבד. התגובות האוטומטיות שלנו מהירות וחזקות. זה טבעי. במקרים כאלה, שיחה קצרה וממוקדת עם גורם חיצוני יכולה לעשות הבדל גדול. לפעמים כל מה שצריך זה מישהו קרוב לבית, שיכול לתת לכם כלים פשוטים כדי לנווט את המים הסוערים האלה ולחזור לנמל מבטחים.
הכוח לשנות את האקלים בבית שלכם נמצא בידיים שלכם. זה מתחיל בהחלטה אחת קטנה. הבחירה להאמין בטוב שבאדם שבחרתם לחלוק איתו את חייכם. זו אולי לא תמיד הדרך הקלה, אבל זו הדרך שמובילה לבית רגוע ובטוח יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה