הבית מרגיש אחרת בזמן האחרון. אולי גם אתם שמים לב לזה. הפתיל קצר יותר. המתח נמצא באוויר. שיחה קטנה על כלים בכיור הופכת מהר מאוד לוויכוח גדול. הדאגה מבחוץ נכנסת פנימה ומערערת את המקום שאמור להיות הכי בטוח שלנו.
הרבה זוגות מרגישים ככה עכשיו. העצות הישנות כמו "תקשורת פתוחה" או "תקבעו דייט שבועי" נשמעות טוב על הנייר. אבל כשאתם עייפים ומוצפים, אין לכם כוח ליישם אותן. אתם לא צריכים מערכת כללים מסובכת. אתם צריכים חוק אחד. חוק פשוט, שאפשר לזכור גם ברגעים הכי קשים.
החוק: החליפו את ה"למה" ב"מה"
זהו. זה כל החוק. במקום לשאול "למה לא עשית את זה?", שאלו "מה אתה צריך כדי שזה יקרה?". במקום "למה את כועסת?", שאלו "מה את צריכה ממני עכשיו?". השינוי הקטן הזה במילה אחת משנה את כל הדינמיקה.
המילה "למה" מפעילה מגננה באופן אוטומטי. היא סוג של האשמה. היא מחזירה אותנו אחורה, לחיפוש אשמים. התשובה ל"למה" היא כמעט תמיד תירוץ או התקפת נגד. זהו מתכון בטוח לוויכוח.
המילה "מה" לעומת זאת, פותחת דלת. היא מכוונת לפתרון. היא מכוונת הווה ועתיד. היא לא שואלת מי אשם, אלא מה הצורך שלא נענה. היא אומרת "אני איתך בזה. אנחנו צוות".
איך זה עובד בפועל
בואו ניקח כמה מצבים יומיומיים.
המצב: חזרתם הביתה והכיור מלא בכלים, למרות שדיברתם על זה בבוקר.
תגובת ה"למה" (הרגילה): "למה לא שטפת כלים? אמרת שתעשה את זה!". תגובה כזאת תגרור מיד התגוננות. "היה לי יום קשה", "גם את לא תמיד שוטפת", והוויכוח מתחיל.
תגובת ה"מה" (החדשה): "אני רואה שהכלים עדיין כאן. בטח היה לך יום עמוס. מה אתה צריך כדי שנצליח לטפל בזה ביחד?". התגובה הזאת מראה הבנה. היא מציעה עזרה. היא לא מאשימה, אלא מחפשת פתרון משותף.
המצב: אחד מכם נראה שקט ומרוחק כל הערב.
תגובת ה"למה": "למה אתה שותק? מה קרה עכשיו?". זה נשמע כמו חקירה. זה מלחיץ וגורם לאדם השני להסתגר עוד יותר.
תגובת ה"מה": "אני מרגישה אותך קצת מרוחק היום. מה אתה צריך ממני כרגע? אולי קצת שקט, אולי חיבוק?". זה נותן מרחב. זה מראה אכפתיות בלי לחץ.
למה זה כל כך חשוב דווקא עכשיו
התקופה הזאת שוחקת את כולנו. לכולם יש פחות סבלנות, פחות אנרגיה. אנחנו חיים במתח מתמיד, גם אם לא תמיד מודעים לכך. הרעשים מבחוץ, האזעקות שנשמעו, הדאגה ליקרים לנו, כל אלה גובים מחיר. הם מקצרים את הפתיל שלנו.
במצב כזה, המוח שלנו נוטה לחפש איומים ולהגיב בתוקפנות או בהתגוננות. זהו מנגנון הישרדותי. חוק ה"מה" הוא דרך לעקוף את המנגנון הזה בזוגיות. הוא מכריח אותנו לעצור לרגע, לקחת נשימה, ולבחור בדרך של שיתוף פעולה במקום בדרך של מאבק.
כשהעולם בחוץ מרגיש לא יציב, הבית חייב להיות עוגן. הוא חייב להיות המקום הבטוח ביותר. החוק הזה עוזר לבנות את הביטחון הזה, שיחה אחר שיחה.
- שאלה שמתחילה ב"למה": מכניסה אתכם לתפקיד של חוקר ונחקר. היא מחפשת אשם. התוצאה שלה היא כמעט תמיד ריב והתרחקות.
- שאלה שמתחילה ב"מה אתה צריך": מכניסה אתכם לתפקיד של צוות תומך. היא מחפשת פתרון וצורך. התוצאה שלה היא כמעט תמיד קרבה והבנה.
אבל מה אם הוא באמת טועה?
זו שאלה חשובה. החוק הזה לא אומר שצריך לוותר על הצרכים שלכם או להתעלם מבעיות. הוא רק משנה את נקודת הפתיחה של השיחה. אחרי ששאלתם "מה אתה צריך?" והראיתם שאתם בצד שלו, האווירה משתנה.
אחרי שיצרתם חיבור, קל הרבה יותר לומר: "אני מבינה שהיה לך יום קשה. יחד עם זאת, חשוב לי שהמטבח יהיה נקי. זה עוזר לי להרגיש רגועה בבית. בוא נחשוב איך אנחנו דואגים לזה בפעם הבאה". שיחה כזאת תתקבל בצורה שונה לחלוטין. היא תהיה שיחה בונה, לא ריב מתיש.
לפעמים, ליישם חוק חדש מרגיש כמו ללמוד לדבר בשפה זרה, במיוחד כשהמתח בבית כבר גבוה. קשה לראות את הדברים אחרת כשנמצאים בתוך הסערה. שיחה קצרה במקום קרוב ושקט יכולה לפתוח את הראש ולתת כלים פשוטים שהופכים את התרגול לקל הרבה יותר. זה לא חייב להיות תהליך ארוך. לפעמים כל מה שצריך זה רק כיוון חדש כדי לחזור למסלול.
השליטה היחידה שיש לנו באמת היא על התגובות שלנו. החוק הזה נותן לכם את הכוח לבחור בחיבור במקום בריחוק. לזכור שאתם צוות. גם ובעיקר, בתקופה כזאת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה