הדלת נסגרת. אתם מורידים את התיקים. סוף סוף שקט מהעבודה, מהכבישים, מהחדשות. אבל השקט לא נשאר להרבה זמן. מספיק פוסט אחד בפייסבוק, כותרת בטלוויזיה או שיחת טלפון מדואגת. פתאום, כל הרעש מבחוץ נכנס פנימה. הוא מתיישב ביניכם על הספה. הוא הופך ויכוח קטן על כלים בכיור לריב גדול על המצב במדינה.
אתם מרגישים את זה. המתח באוויר. נדמה שכולם כועסים על כולם. והכעס הזה לא נשאר ברחוב. הוא חודר לבתים. הוא גורם לנו להיות פחות סבלניים. פחות קשובים. פחות נחמדים לאנשים שאנחנו הכי אוהבים.
זה לא באמת ויכוח על פוליטיקה
בואו נגיד את האמת. כשאתם מתווכחים אם ראש הממשלה צדק או לא, אתם לא באמת מתווכחים על פוליטיקה. הוויכוח הוא רק התחפושת. מתחת לתחפושת הזאת מסתתר משהו אחר לגמרי.
אחד מכם אולי מרגיש פחד. פחד מהעתיד הכלכלי. פחד על הילדים. השני אולי מרגיש חוסר אונים. תחושה ששום דבר לא בשליטתו. הרגשות האלה גדולים ומפחידים. קשה לדבר עליהם. הרבה יותר קל לדבר על כותרת בעיתון. הוויכוח על החדשות הופך לדרך לפרוק את הפחד ואת חוסר האונים. הבעיה היא שזה לא עובד. זה רק יוצר מרחק ביניכם.
אתם לא אויבים. אתם צוות. והרעש מבחוץ הוא האתגר האמיתי. הצעד הראשון הוא להבין שהמטרה היא לא לנצח בוויכוח. המטרה היא להגן על הבית שלכם, על השקט שלכם, על הזוגיות שלכם. המטרה היא לעמוד ביחד מול הרעש.
איך עוצרים את הוויכוח לפני שהוא מתחיל?
זה דורש החלטה מודעת. החלטה של שניכם. אתם צריכים להסכים שהבית שלכם הוא מקום מוגן. כמו שבונים ממ"ד כדי להגן מפני טילים, אתם צריכים לבנות "ממ"ד רגשי" כדי להגן מפני הרעש החיצוני.
איך עושים את זה? מתחילים לדבר אחרת. במקום לשאול "מה את חושבת על מה שקרה?", שאלו "איך זה גורם לך להרגיש?". השאלה הפשוטה הזאת משנה הכול. היא מעבירה את השיחה מהראש אל הלב. היא מפסיקה את הדיון ומתחילה שיחה אמיתית.
כשבן או בת הזוג שלכם משתפים בפחד, אל תתווכחו עם הפחד. אל תגידו "אין לך ממה לפחד". פשוט תקשיבו. תגידו "אני שומע אותך". "אני מבין שזה מפחיד אותך". המילים האלה הן חומרי הבנייה של הממ"ד הרגשי שלכם. הן יוצרות ביטחון. הן מזכירות לשניכם שאתם באותו צד.
ליצור איים של שקט
החיים עמוסים. במיוחד כאן, באזור שלנו. יש לחץ מתמיד. לכן, צריך ליצור באופן פעיל רגעים של שקט. איים קטנים של שפיות בתוך היום. זה לא חייב להיות משהו גדול.
אפשר להחליט שאין חדשות או טלפונים בשולחן האוכל. הארוחה היא זמן שלכם. אפשר לקבוע שהשעה הראשונה אחרי שחוזרים הביתה מוקדשת רק לשיחה רגועה. בלי טלוויזיה ברקע. אפשר לצאת להליכה קצרה בערב ליד המים. רק שניכם. בלי לדבר על הבעיות. רק להיות ביחד. לנשום את האוויר המלוח ולהחזיק ידיים.
האיים האלה מטעינים את הסוללה הזוגית שלכם. כל אחד מאיתנו מסתובב עם סוללה רגשית. הלחץ מבחוץ מרוקן אותה מהר מאוד. כשהסוללה ריקה, אין לנו כוח להיות סבלניים. אין לנו אנרגיה להקשיב. הרגעים הקטנים האלה של ביחד הם המטען שלכם. הם ממלאים את הסוללה ומאפשרים לכם להתמודד טוב יותר עם כל מה שקורה בחוץ.
לפעמים, כדי לכבות שריפה גדולה, צריך פשוט לסגור את הדלת ולהתמקד בלהדליק נר קטן בפנים.
ההגנה על הזוגיות שלכם היא עבודה. היא דורשת תשומת לב. היא דורשת בחירה. בכל יום, אתם בוחרים אם לתת לרעש להיכנס או להשאיר אותו בחוץ. זה לא תמיד קל. יהיו ימים שבהם תשכחו. יהיו ימים שתריבו על שטויות שראיתם בחדשות. זה בסדר. הדבר החשוב הוא לזכור לחזור לבסיס. לחזור אחד לשנייה.
תוכנית חילוץ מהירה לריב
כשאתם מרגישים שהוויכוח מתחיל להתחמם, נסו את שלושת השלבים הבאים. זהו תרגול קצר שיכול לעצור את כדור השלג:
- הכריזו על "פסק זמן חיצוני": אמרו בקול רם, "רגע. אנחנו לא רבים עלינו, אנחנו רבים על מה שקורה בחוץ". עצם האמירה הזו משנה את נקודת המבט.
- עברו משאלות לתחושות: עצרו את הוויכוח על "מי צודק". במקום זה, כל אחד יגיד במשפט אחד מה הוא מרגיש. "אני מרגיש מודאג". "אני מרגישה מותשת".
- צרו מגע פיזי בלי מילים: קחו חמש דקות של שקט. שבו זה לצד זו. החזיקו ידיים. לפעמים מגע פיזי פשוט אומר יותר מכל המילים. הוא מזכיר לכם שאתם צוות.
הבית שלכם הוא העוגן שלכם. בעולם סוער, כל אחד צריך עוגן. הזוגיות שלכם יכולה להיות המקום הבטוח והיציב הזה. זה דורש החלטה משותפת להגן עליה. זה דורש הבנה שהכוח שלכם נמצא ב"ביחד".
לפעמים, למרות כל המאמצים, קשה למצוא את הדרך חזרה לשקט. התבניות הישנות חזקות מדי. הרעש מבחוץ חזק מדי. אם אתם מרגישים שהוויכוחים חוזרים על עצמם ואתם לא מצליחים לצאת מהם לבד, זה סימן. זה סימן שאולי צריך עזרה קטנה מבחוץ. לפעמים שיחה קצרה וממוקדת עם איש מקצוע, ממש כאן קרוב לבית, יכולה לתת את הכלים המדויקים שחסרים לכם כדי לבנות את החומה המגנה סביב הזוגיות שלכם. כדי שתוכלו שוב לשמוע אחד את השנייה, בתוך כל הרעש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה