היא רצתה לראות סדרה. הוא רצה לראות כדורגל. זה נשמע קטן. זה התחיל מוויכוח קטן על השלט. זה נגמר בצעקות. היא ישנה על הספה. הוא הרגיש כעס. איך ריב כל כך קטן הופך לפיצוץ כל כך גדול? כי זה אף פעם לא באמת על השלט.
בכל בית מתנהלת פוליטיקה קטנה. לא פוליטיקה של כנסת ומפלגות. פוליטיקה של הבית. מי מחליט? איך מחלקים את המשאבים? מהם החוקים שלנו? הוויכוח על השלט הוא לא על סדרה או כדורגל. הוא על כוח. הוא על מי קובע מה רואים הערב.
הקרב על התקציב: זמן, כסף ואנרגיה
לכל זוג יש משאבים מוגבלים. זמן. כסף. אנרגיה. אנחנו מנהלים משא ומתן על המשאבים האלה כל יום. בלי לשים לב.
הריב על מי שוטף כלים הוא לא על הצלחת המלוכלכת בכיור. הוא על חלוקת משאב האנרגיה והזמן. האם החלוקה הוגנת? האם צד אחד מרגיש שהוא "מממן" את רוב עבודות הבית? התחושה הזו של חוסר הוגנות מצטברת ויוצרת מתח.
כשאחד מכם רוצה לצאת עם חברים והשני מתנגד, זה לא תמיד מקנאה. זה יכול להיות ויכוח על משאב "הזמן הפנוי". כמה זמן פנוי יש לכל אחד? האם זה שווה? הוויכוח הוא על תקציב הזמן של המשפחה. כל אחד רוצה להרגיש שיש לו שליטה על הזמן שלו, אך גם שהצרכים המשותפים מקבלים מענה.
ממשלת האחדות שלכם: מי מקבל את ההחלטות?
איך מקבלים החלטות אצלכם? האם אתם דמוקרטיה? שניכם מצביעים, והרוב קובע? או שאולי יש לכם "נשיא" עם זכות וטו? בכל זוגיות יש מבנה כוח, גם אם הוא לא מוצהר.
חשבו על החלטה גדולה. למשל, לאן נוסעים לחופשה. אחד רוצה בטן גב ביוון. השני רוצה טיול אתגרי. הוויכוח הוא לא רק על יעד. הוא על מי מוביל. מי קובע את הכיוון של המשפחה. דעתו של מי חשובה יותר.
הרבה פעמים, אחד מבני הזוג מרגיש שהקול שלו לא נשמע. שהוא תמיד מוותר. שהצד השני תמיד "מנצח" בוויכוחים. התחושה הזאת יוצרת תסכול. התסכול הזה מתפוצץ בריב על השלט, על הכלים או על הנהיגה.
מצע המפלגה: מהם הערכים שמנחים אתכם?
לכל אחד מכם יש "מצע" אישי. אלה הערכים שהבאתם מהבית. האמונות שלכם על איך דברים צריכים להיות. איך מגדלים ילדים. איך מנהלים כסף. מהי משפחה טובה.
כשיש ויכוח על שעת השינה של הילדים, זה לא ויכוח על השעה שמונה או תשע. זו התנגשות בין שני "מצעים" אידיאולוגיים. אחד מאמין שילדים צריכים משמעת וסדר יום קפדני. השני מאמין שצריך גמישות וזרימה. אתם לא מתווכחים על הילד. אתם מתווכחים על ערכים. על "חוקת המשפחה". מהם החוקים הכי חשובים בבית שלנו? כשהחוקה לא ברורה, כל החלטה קטנה הופכת למשבר.
איך עוברים מוויכוח לדיון?
אז איך מפסיקים להילחם על השלט ומתחילים לדבר על מה שבאמת חשוב? הצעד הראשון הוא לזהות את הנושא האמיתי. בפעם הבאה שאתם רבים, עצרו לרגע. שאלו את עצמכם: על מה אנחנו באמת מתווכחים עכשיו? האם זה על פירורים על השיש, או על תחושה שאני לא מקבלת כבוד? האם זה על איחור של עשר דקות, או על תחושה שהזמן שלי לא חשוב?
הבנה שזה לא אישי משנה את כל השיחה. זה לא "אתה נגדי". זה "יש לנו בעיה לפתור יחד". הבעיה היא איך לחלק את המשאבים שלנו בצורה הוגנת. איך לקבל החלטות ששנינו מרגישים איתן טוב. איך לבנות "מצע" משותף למשפחה שלנו.
כדי לעשות את זה, כדאי לנסות לדבר אחרת.
- דברו על הרגש, לא על המעשה. במקום להגיד "אף פעם לא הורדת את הזבל", אפשר להגיד "אני מרגישה לבד עם כל המטלות, וזה מכביד עליי".
- חפשו את ה"למה". שאלו את בן או בת הזוג: "למה זה כל כך חשוב לך שנצא דווקא למסעדה הזאת?". התשובה יכולה להפתיע אתכם. אולי זה לא קשור לאוכל. אולי זה קשור לצורך להרגיש שמשקיעים בכם.
- קבעו "ישיבת ממשלה" קצרה. לא בזמן ריב. קבעו זמן רגוע, אולי בערב עם כוס קפה, אחרי שהילדים ישנים והלחות הכבדה של היום יורדת קצת. דברו על נושא אחד שמפריע לכם. לא כהאשמה, אלא כבעיה משותפת שצריך לפתור. למשל: "בוא נדבר על איך אנחנו מחלקים את הזמן שלנו בסופי שבוע, כדי ששנינו נרגיש שאנחנו גם נחים וגם מבלים יחד".
השיחות האלה לא תמיד קלות. לפעמים אנחנו כל כך רגילים לדפוסי הוויכוח הישנים, שקשה למצוא את הדרך החוצה לבד. מרגישים שמדברים בשפות שונות, למרות שיושבים באותו סלון. לפעמים, כל מה שצריך זה מישהו ניטרלי שיעזור לתרגם. שיעזור לנהל את המשא ומתן הזה בצורה מכבדת. שיחה קצרה וממוקדת יכולה לפתוח דלתות. לפעמים הפתרון נמצא ממש קרוב לבית, ודורש רק החלטה קטנה אחת כדי להתחיל לנוע קדימה, יחד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה