השעה שבע בערב. הילדים בשיא האנרגיה. הבית נראה כמו אחרי סופה קטנה. אתם עייפים. כל מה שאתם רוצים זה קצת שקט. פתאום מתחיל ויכוח קטן. על הכלים בכיור. על מי עוזר לילד במקלחת. הוויכוח הקטן הופך מהר מאוד למשהו גדול יותר. הקולות עולים. הילדים מפסיקים לשחק ומסתכלים. המתח בבית מורגש באוויר.
הרבה זוגות חושבים שלהיות הורים טובים זה אומר לא לריב מול הילדים. הם מנסים להחביא את הכעס. הם שותקים. הם צוברים את התסכול בפנים. אבל ילדים חכמים. הם מרגישים הכל. הם מרגישים את השתיקה הכבדה. הם מרגישים את המבטים הקרים. השקט הזה לפעמים רועש יותר מכל צעקה.
הבעיה האמיתית היא לא המריבה
הבעיה היא לא עצם קיומו של ויכוח. אי הסכמות הן חלק טבעי מהחיים המשותפים. הבעיה היא איך אנחנו מנהלים את אי ההסכמות האלה. כשאנחנו לא פותרים את המתח בינינו, הוא לא נעלם. הוא פשוט זולג החוצה בדרכים אחרות. הוא הופך לחוסר סבלנות כלפי הילדים. הוא הופך לעצבנות על כל דבר קטן. הבית מרגיש כמו סיר לחץ שעומד להתפוצץ.
כשההורים לא פותרים את הבעיות שלהם, הם הופכים להיות פחות פנויים לילדים. הראש שלהם עסוק בכעס, בעלבון, בתסכול. אין להם את הכוח הנפשי להכיל את הצרכים של הילדים. הם רואים את הילד שבוכה והתגובה הראשונה שלהם היא כעס, לא חמלה. זה לא בגלל שהם הורים רעים. זה בגלל שהמיכל הרגשי שלהם ריק.
ההבדל בין ריב הורס לריב בונה
מריבה הורסת קורית בדרך כלל בפתאומיות. היא מתפרצת בגלל משהו קטן, אבל היא נושאת איתה את כל הכעסים הישנים. במריבה כזאת יש האשמות. "אתה אף פעם לא עוזר". "את תמיד מבקרת אותי". המטרה היא לנצח. להוכיח שהצד השני טועה. התוצאה היא ששני הצדדים מרגישים פגועים ומרוחקים. האווירה בבית הופכת לעכורה. הילדים לומדים שוויכוח הוא דבר מפחיד והרסני.
מריבה בונה היא דבר אחר לגמרי. היא לא קרב. היא שיחה. המטרה שלה היא לא לנצח, אלא להבין. המטרה היא למצוא פתרון לבעיה אמיתית. מריבה כזאת לא קורית בספונטניות מול הילדים. היא מתקיימת בזמן ובמקום שנקבעו מראש, כשהילדים ישנים או לא נמצאים בבית.
שיחה כזאת היא אולי הדבר הכי חשוב שאתם יכולים לעשות למען השקט הנפשי של הילדים שלכם. היא מנקה את האוויר. היא משחררת את המתח. היא מחזירה את תחושת הביטחון לבית.
אז איך רבים נכון?
לריב נכון זה ללמוד לדבר. זה ללמוד להקשיב. זה דורש תרגול, אבל זה אפשרי. זה משנה את כל הדינמיקה בבית. כשזוג יודע לפתור בעיות יחד, הם הופכים לצוות. כשהם צוות, הם יכולים להתמודד עם כל אתגר שההורות מציבה בפניהם. הם הופכים להיות הורים רגועים יותר. סבלניים יותר. שמחים יותר.
ההשפעה על הילדים היא עצומה. הם גדלים בבית שבו מותר לא להסכים. הם לומדים שגם כשאבא ואמא כועסים, הם עדיין אוהבים ומכבדים אחד את השנייה. הם לומדים שבעיות אפשר לפתור באמצעות דיבור. זהו שיעור לחיים שהם ייקחו איתם לכל מקום.
הנה כמה כללים פשוטים לשיחה זוגית בונה:
- תזמון הוא הכל. קבעו זמן לדבר. לא כשהילדים צריכים אתכם. לא כשאתם עייפים ורעבים. מצאו חצי שעה שקטה שבה תוכלו להתרכז רק אחד בשנייה.
- נושא אחד בכל פעם. אל תפתחו את כל הבעיות מהעבר. התמקדו בנושא הספציפי שמפריע לכם עכשיו. למשל, "בוא נדבר על חלוקת המטלות בערב".
- דברו מהלב, לא מהראש. השתמשו במשפטים שמתחילים ב"אני מרגיש". למשל, "אני מרגישה עייפה כשאני אחראית לבד על המקלחות והשכבת הילדים". זה שונה מאוד מלהגיד "אתה אף פעם לא עוזר לי".
- הקשיבו כדי להבין. המטרה שלכם היא לא לחכות לתורכם לדבר. המטרה היא באמת להבין מה הצד השני מרגיש ולמה. נסו לחזור על מה ששמעתם במילים שלכם כדי לוודא שהבנתם נכון.
- חפשו פתרון, לא אשמים. המטרה היא לא להחליט מי צודק. המטרה היא למצוא דרך ששניכם תוכלו לחיות איתה. אולי לא תמצאו את הפתרון המושלם בפעם הראשונה. אבל גם צעד קטן קדימה הוא התקדמות.
צעד קטן לשינוי גדול
זה לא תמיד קל להתחיל. לפעמים, דפוסי התקשורת הישנים כל כך חזקים שקשה לשנות אותם לבד. לפעמים השיחה הראשונה מרגישה מאיימת, ולא ברור מאיפה להתחיל. זה טבעי להרגיש ככה.
הזוגיות שלכם היא הבסיס של המשפחה. כשהבסיס חזק ויציב, הבית כולו רגוע יותר. ההשקעה בתקשורת ביניכם היא ההשקעה הטובה ביותר שתוכלו לעשות למען הילדים שלכם. זה לא דורש מהפכות גדולות. לפעמים כל מה שצריך זו הכוונה קטנה כדי ללמוד איך לדבר נכון. תהליך כזה יכול להיות קצר ונגיש יותר ממה שנדמה. הוא יכול להתחיל בשיחה אחת נכונה, ולהוביל להורות שלווה ורגועה יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה