היום נגמר. אתם חוזרים הביתה אחרי העבודה, הפקקים, הסידורים. הילדים צריכים עזרה עם שיעורים, ארוחת ערב, מקלחות. הבית דורש תשומת לב. סוף סוף, כשהשקט משתרר, אתם קורסים על הספה. כל אחד עם הטלפון שלו. אתם יושבים אחד ליד השנייה, אבל אתם רחוקים. אתם מרגישים שאתם גרים עם שותף טוב לדירה, לא עם בן או בת הזוג שבחרתם.
התחושה הזאת מוכרת לזוגות רבים. היא לא מגיעה בגלל ריב גדול או משבר דרמטי. היא מתגנבת בשקט, יום אחרי יום. היא נולדת מטעות אחת, טעות שנובעת מכוונות טובות. הטעות היא שהפסקתם להיות זוג והפכתם לצוות ניהול. אתם מנהלים ביעילות פרויקט מורכב שנקרא "המשפחה שלנו", אבל שכחתם את הדבר שהתחיל הכול: הקשר ביניכם.
איך זה קורה?
זה לא קורה בכוונה. אתם רוצים להיות ההורים הכי טובים. אתם רוצים שהילדים יקבלו כל מה שהם צריכים. החוג, הרופא, יום ההולדת של חבר. החיים מלאים במשימות. השיחות ביניכם הופכות לרשימת מטלות. "קנית חלב?", "מי לוקח את הילד לחוג מחר?", "שילמת את החשבון?". אתם מתקשרים מצוין על לוגיסטיקה. אתם צוות יעיל. אבל התקשורת הרגשית נעלמת.
אתם מפסיקים לדבר על עצמכם. על החלומות שלכם, על הפחדים, על מה שקרה לכם בעבודה. אין לזה זמן או אנרגיה. אתם מפסיקים לראות את האדם שמולכם. אתם רואים את "אמא של" או "אבא של". אתם רואים את השותף שלכם למשימה. אתם שוכחים את החבר הכי טוב, את המאהב, את האדם שבחרתם לחלוק איתו את החיים. החברות והתשוקה מפנות את מקומן לניהול ותפעול.
הנזק השקט
הניהול הזה שוחק אתכם. הוא יוצר מרחק. כל אחד מכם מרגיש עייף, ולפעמים לבד במערכה. מתחילה להצטבר תחושת טינה. "אני עושה יותר", "הוא לא רואה כמה קשה לי", "היא לא מעריכה". אתם לא מדברים על זה, כי אין זמן. או כי זה יפתח שיחה קשה שאין לכם כוח אליה.
הזוגיות שלכם הופכת למקום של עבודה, לא למקום של מנוחה ותמיכה. הבית הופך למשרד. אין יותר מקום לצחוק ספונטני, לחיבוק ארוך באמצע היום, למבט שמבין הכול בלי מילים. אתם מתפקדים, אבל אתם לא באמת חיים יחד. אתם רק גרים באותו בית. והילדים? הם מרגישים את המתח הזה. גם כשהוא שקט.
איך יוצאים ממעגל הניהול?
הפתרון מתחיל בהחלטה קטנה. החלטה להחזיר את "אנחנו" למרכז. לא במקום הילדים, אלא בנוסף אליהם. זה לא דורש שינויים גדולים או חופשות יקרות. זה דורש שינוי קטן במחשבה ובמעשים היומיומיים.
צעד ראשון: שיחה ללא משימות
הקדישו עשר דקות בכל יום לשיחה. לא יותר. אבל בשיחה הזאת יש כלל אחד: אסור לדבר על הילדים, על הבית, על כסף או על סידורים. תדברו על כל דבר אחר. על סרט שראיתם, על כתבה שקראתם, על זיכרון מצחיק מהעבר, על משהו שאתם רוצים לעשות בעתיד. תתאמנו מחדש בלהיות חברים. תגלו מחדש את האדם שיושב מולכם. בהתחלה זה אולי ירגיש מאולץ. אבל מהר מאוד תגלו כמה התגעגעתם לזה.
צעד שני: מגע ללא מטרה
מגע הוא לא רק מיני. חיבוק כשנכנסים הביתה. יד על הכתף כשאתם עוברים אחד ליד השנייה במטבח. להחזיק ידיים כשאתם רואים טלוויזיה. מגע קטן ולא מחייב מזכיר לכם שאתם קרובים. הוא שובר את המרחק הפיזי שנוצר ביניכם. הוא אומר "אני רואה אותך", "אני כאן איתך".
צעד שלישי: פגישת "אנחנו" קצרה
פעם בשבוע, שבו לחמש דקות. לא כדי לתכנן את השבוע של הילדים, אלא כדי לבדוק מה שלום הזוגיות שלכם. אפשר לשאול שאלות פשוטות. הן יכולות לעזור לכם להתחיל:
- מה היה הדבר הכי טוב שקרה לנו כזוג השבוע?
- היה משהו השבוע שהרגשתי בו שאתה תומך בי במיוחד?
- מה אני יכול לעשות בשבילך בשבוע הבא כדי להקל עליך?
השאלות האלה מחזירות את המיקוד אליכם. הן מאפשרות להביע הערכה ולבקש תמיכה. הן בונות מחדש את תחושת הצוות הזוגי, לא רק הניהולי.
הזוגיות היא המנוע של המשפחה. כשהמנוע עובד טוב, כל המשפחה נוסעת קדימה. כשהוא מקרטע, כולם מרגישים את הטלטלה.
השינוי הזה לא קורה ביום אחד. להיות הורים זה תפקיד תובעני, והשגרה תמיד תנסה למשוך אתכם חזרה לניהול. המטרה היא לא להיות מושלמים, אלא להיות מודעים. לשים לב כשאתם גולשים שוב למצב של "מנהלים" ולמשוך את עצמכם בעדינות בחזרה להיות "זוג".
לפעמים, הדפוסים האלה כל כך עמוקים שקשה לשנות אותם לבד. זה טבעי לגמרי. לפעמים צריך יד מכוונת, מישהו חיצוני שיראה לכם את הדרך חזרה אחד אל השנייה. סיוע כזה לא חייב להיות תהליך ארוך ומסובך. לפעמים כמה פגישות ממוקדות, קרוב לבית, יכולות להחזיר את התקשורת למסלול הנכון ולהזכיר לכם איך להיות שוב אתם.
הקשר שלכם הוא הנכס החשוב ביותר של המשפחה שלכם. תשקיעו בו. לא צריך הרבה. רק כמה דקות ביום. כדי לזכור שבתוך כל המשימות, החשבונות והדאגות, יש שני אנשים שאוהבים. שני אנשים שבחרו ללכת את הדרך הזאת ביחד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה