הילדים ישנים. הבית סוף סוף שקט. אתם יושבים על הספה, כל אחד עם הטלפון שלו. השקט הזה לא מרגיש כמו שלווה. הוא מרגיש ריק. אתם אוהבים אחד את השנייה. אתם יודעים את זה. אבל משהו נסדק. אתם מרגישים רחוקים. התקשורת עוסקת בעיקר בניהול הבית: מי לוקח לחוג, מה צריך לקנות בסופר, מתי יש תור לרופא. אתם צוות יעיל שמנהל פרויקט. פרויקט "המשפחה". אבל איפה הזוגיות?
הבעיה היא לא הילדים. הבעיה היא גם לא עומס המשימות. הבעיה היא טעות קטנה, כמעט בלתי נראית, שזוגות רבים עושים. הטעות הזו מתחילה מרצון טוב. היא מתחילה מניסיון להיות יעילים. היא מתחילה מחלוקת תפקידים הגיונית. אבל היא מסתיימת בריחוק שקט שהורס את הנישואים מבפנים.
חלוקת התפקידים הלא נכונה
רוב הזוגות מחלקים ביניהם את משימות הבית. זה טבעי ונכון. אבל הטעות הקטלנית מתרחשת כאשר מחלקים לא רק משימות פיזיות, אלא גם "תחומים רגשיים" בהורות. כך, בלי לשים לב, אתם יוצרים שני תפקידים ברורים: "המנהל/ת" ו"הבדרן/ית".
המנהל/ת הוא ההורה שלוקח אחריות על הלוגיסטיקה. הוא דואג לשיעורי הבית, לבדיקות הרפואיות, לסדר היום, לחוקים ולגבולות. הוא זה שאומר "לא" לעיתים קרובות. הוא ההורה "הרציני". הוא מרגיש את כל כובד האחריות על כתפיו. הוא עייף. הוא מרגיש שלא רואים את המאמץ שלו. הוא מתחיל לפתח טינה שקטה כלפי בן או בת הזוג, שנראים לו חסרי דאגות.
הבדרן/ית הוא ההורה של הכיף. הוא אחראי על המשחקים, על הדגדוגים, על הסיפורים המצחיקים לפני השינה. הוא זה שלוקח לפארק בלי תכנון. הילדים רואים בו את הכתובת להנאה ולשחרור. הוא מרגיש אהוב על ידי הילדים, אבל גם קצת מנותק מהצדדים הפחות נעימים של ההורות. הוא לעיתים מרגיש שהמנהל/ת כל הזמן כועס/ת או מתוח/ה. הוא לא מבין "למה לקחת הכל כל כך קשה".
החלוקה הזו נראית יעילה על פני השטח. כל אחד עושה מה שהוא "טוב בו". אבל מתחת לפני השטח, היא יוצרת תהום. אתם מפסיקים להיות שותפים. אתם הופכים למנהל והעובד שלו. לקצין משמעת ולליצן החצר. אתם כבר לא חווים את ההורות ביחד. כל אחד מכם חווה צד אחר שלה, לבד.
הנזק השקט של התפקידים
כשהחלוקה הזו מתקבעת, התקשורת הזוגית משתנה. השיחות שלכם מפסיקות לעסוק בכם, ברגשות שלכם, בחלומות שלכם. הן הופכות לדיווחי סטטוס על פרויקט הילדים. "התקשרתי לקבוע תור", "אל תשכח לקנות חלב", "הוא קיבל ציון נמוך במבחן".
הטינה הקטנה גדלה. המנהל/ת מרגיש/ה לבד במערכה. הבדרן/ית מרגיש/ה תחת ביקורת תמידית. כל אחד מכם מתבצר בעמדה שלו. היא חושבת שהוא לא לוקח אחריות. הוא חושב שהיא לא יודעת ליהנות. אתם מפסיקים לראות אחד את השנייה כבני אדם, ומתחילים לראות רק את התפקיד שהם ממלאים.
הזוגיות שלכם לא נבנתה כדי לנהל משק בית. היא נבנתה על בסיס של חברות, שותפות, משיכה וחוויות משותפות. כאשר אתם מחלקים את ההורות לשני קצוות מנוגדים, אתם למעשה מפרקים את החוויה המשותפת. אתם כבר לא חולקים את הקושי וגם לא את השמחה באותו האופן.
איך יוצאים ממעגל התפקידים?
הפתרון הוא לא לחלק את המשימות "שווה בשווה". הפתרון הוא לשבור את התפקידים ולחזור להיות שותפים מלאים. זה לא אומר שכל אחד צריך לעשות בדיוק אותו דבר. זה אומר ששניכם צריכים להיות מעורבים גם בלוגיסטיקה וגם בכיף. שניכם צריכים לדעת להציב גבולות, ושניכם צריכים לדעת להשתטות.
השינוי דורש מודעות והחלטה פעילה. הוא דורש מכם לדבר על הדינמיקה הזו בפתיחות. לא מתוך האשמה, אלא מתוך רצון משותף לחזור להיות קרובים.
צעדים קטנים לשינוי גדול
אפשר להתחיל בצעדים פשוטים ומעשיים. המטרה היא לערבב מחדש את התפקידים וליצור חוויות משותפות אמיתיות. הנה כמה רעיונות:
- החלפת תפקידים יזומה: פעם בשבוע, החליפו תפקידים באופן מודע. אם את בדרך כלל "המנהלת", תני לו לקבוע את סדר היום של שבת, כולל ארוחות והתארגנות. אם אתה בדרך כלל "הבדרן", קח אחריות על הכנת שיעורי הבית והמקלחות במשך ערב שלם. המטרה היא לא לבדוק מי עושה את זה "יותר טוב", אלא לחוות את הצד השני של המטבע. זה בונה אמפתיה באופן מיידי.
- קבלת החלטות משותפת: הפסיקו עם מודל ה"אני אחליט ואעדכן אותך". בנוגע לכל נושא שקשור לילדים, מהרשמה לחוג ועד החלטה על עונש, קבעו כלל: "אני צריך/ה לדבר על זה עם אמא/אבא". קבלו את ההחלטה ביחד, הרחק מהילדים, והציגו חזית אחידה. זה מחזיר אתכם לאותו צד של המתרס.
- שיחת "בלי ילדים" יומית: הקדישו עשר דקות בכל יום לשיחה שלא קשורה לילדים או לניהול הבית. דברו על העבודה שלכם, על ספר שקראתם, על תוכנית טלוויזיה, על פוליטיקה. כל דבר שמזכיר לכם שאתם שני אנשים נפרדים עם עולם פנימי, ולא רק הורים.
הדרך חזרה לזוגיות דורשת מאמץ. הרגלים ישנים לא נעלמים ביום אחד. לפעמים, שיחה קצרה וממוקדת עם גורם חיצוני יכולה להאיר את הדרך. זה לא דורש טיפול ארוך, אלא רק כמה פגישות כדי לקבל כלים ולסדר מחדש את הדינמיקה. כשיש עזרה מקצועית וקרובה, קל יותר לחזור למסלול הנכון.
זכרו, הבסיס של המשפחה שלכם הוא הזוגיות שלכם. כאשר אתם משקיעים בה, אתם לא גונבים זמן מהילדים. אתם מעניקים להם את המתנה הגדולה ביותר: בית יציב עם שני הורים שהם קודם כל שותפים וחברים טובים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה