הטעות שהורים עושים בערב והורסת להם את הזוגיות

השעה תשע וחצי בערב. הילדים סוף סוף ישנים במיטות שלהם. הכלים במדיח, הכביסה מקופלת. הבית שקט. לפעמים כל כך שקט שאפשר לשמוע את הגלים מהים, גם אם הוא לא ממש קרוב. אתם קורסים על הספה. הגוף כבד. הראש עמוס. היום היה ארוך, מלא בעבודה, ריצות, סידורים, הכנת שיעורים ובישולים. עכשיו, סוף סוף, יש לכם כמה שעות לעצמכם, יחד. הרגע הזה, הרגע של השקט, הוא רגע קריטי. בדיוק כאן, בעייפות הגדולה, מתחילה טעות שקטה. טעות שהרבה מאוד זוגות הורים עושים בלי לשים לב. היא לא מגיעה עם צעקות או דלתות נטרקות. היא שקטה. והיא יכולה, לאט ובטוח, לשחוק את הזוגיות.

מזוג אוהב לצוות תפעול

הטעות היא לא ריב. היא משהו הרבה יותר נפוץ. הטעות היא הפיכת הזמן הזוגי היחיד שנותר לכם לפגישת עבודה. פגישת תפעול של "פרויקט משפחה". אתם מתחילים לדבר. אבל על מה השיחה? "שילמת את חשבון המים?", "מי לוקח את הילדה לחוג מחר בבוקר?", "צריך לקנות נייר טואלט", "דיברת עם המורה של הילד?". השיחות האלה חשובות. אי אפשר לנהל בית ומשפחה בלעדיהן. אבל כשהן הופכות להיות השיחות *היחידות* שלכם, מתחילה הבעיה. אתם הופכים מצוות אוהב לצוות מנהלים. אתם שותפים עסקיים שמנהלים יחד מיזם. הקשר האישי, הרומנטי, החברי, פשוט נדחק הצידה. אתם שוכחים את האדם שאיתו בחרתם לחיות. אתם רואים רק את השותף שלכם למשימות. ועם הזמן, אתם שוכחים למה בכלל התחלתם את המסע הזה יחד.

הבריחה השקטה למסכים

אחרי פגישת התפעול הקצרה הזו, מה קורה בדרך כלל? מגיע השלב השני של הטעות. הבריחה. כל אחד שולף את הטלפון הנייד. אחד גולל ברשתות החברתיות, בודק חדשות או רואה סרטונים. השני עונה למיילים אחרונים מהעבודה או צופה בסדרה בטלוויזיה עם אוזניות. אתם יושבים זה ליד זו. אולי אפילו הכתפיים שלכם נוגעות. אבל אתם לא באמת יחד. כל אחד נמצא בעולם וירטואלי אחר. זו בריחה מובנת. המוח עייף. הוא רוצה גירוי קל, בלי מאמץ. הוא רוצה להתנתק מהלחץ של היום. אבל כשהבריחה הזאת הופכת להרגל של כל ערב, היא בונה חומה שקופה ביניכם. אתם מפסיקים לחלוק. מפסיקים לדבר על דברים שלא קשורים למשימות. מפסיקים לצחוק יחד מדברים קטנים. השתיקה ביניכם הופכת להיות שתיקה כבדה, לא נוחה. אתם מתחילים להרגיש לבד, למרות שאתם יושבים באותו החדר.

למה זה קורה לנו?

התבנית הזאת לא נוצרת כי האהבה נגמרת. היא נוצרת כי החיים אינטנסיביים והאנרגיה שלנו מוגבלת. בסוף יום ארוך, לדבר על לוגיסטיקה מרגיש פרודוקטיבי. זה קל יותר. זה לא דורש פתיחות רגשית. לדבר על רגשות, על חלומות, על פחדים, זה דורש אנרגיה. אנרגיה שלפעמים פשוט אין. קל יותר לבהות במסך מאשר להתחיל שיחה שאולי תוביל למקום לא נוח. אנחנו נכנסים למצב של טייס אוטומטי. אנחנו מאמינים שהזוגיות שלנו חזקה מספיק כדי לשרוד את התקופה העמוסה הזאת. אנחנו אומרים לעצמנו "כשיהיה יותר זמן", "כשהילדים יגדלו", "אחרי שהפרויקט בעבודה יסתיים". אבל זוגיות היא כמו צמח. אי אפשר להגיד לו "אשקה אותך בעוד חודש". הוא צריך מים כל יום. אפילו קצת. אחרת הוא נובל.

הפתרון: חוק עשר הדקות

הפתרון לא דורש שינוי דרמטי בחיים. הוא לא מחייב אתכם למצוא בייביסיטר ולצאת לדייט יקר כל שבוע. זה נהדר, אבל זה לא תמיד אפשרי. הפתרון הוא קטן, פשוט ובר ביצוע. אני קוראת לו "חוק עשר הדקות". הרעיון פשוט. בכל ערב, לפני שאתם צוללים לשיחות על סידורים ומשימות, ולפני שהטלפונים יוצאים מהכיס, אתם מקדישים עשר דקות אחד לשנייה. רק עשר דקות. בזמן הזה, יש רק כלל אחד: אסור לדבר על לוגיסטיקה, על הילדים, על עבודה או על בעיות. המטרה היחידה של עשר הדקות האלה היא להתחבר מחדש כאנשים, לא כהורים או כמנהלי משק בית.

איך עושים את זה נכון?

כדי שזה יעבוד, צריך ליצור טקס קטן. שימו את הטלפונים במטבח או בחדר אחר. הכינו לעצמכם כוס תה, קפה או כל משקה אחר שאתם אוהבים. שבו על הספה, אחד מול השנייה, לא אחד ליד השנייה מול הטלוויזיה. הסתכלו בעיניים. בהתחלה זה עלול להרגיש מוזר או מאולץ, וזה בסדר גמור. זה כמו שריר שלא השתמשתם בו הרבה זמן. הוא צריך להתאמן. על מה מדברים בעשר הדקות האלה?

• ספר לי על משהו טוב שקרה לך היום, לא משנה כמה קטן.
• מה הדבר הכי מצחיק ששמעת או ראית השבוע?
• אם היינו יכולים לעשות משהו כיפי בסוף השבוע הזה, מה היית רוצה לעשות?
• ראיתי היום משהו ברחוב שהזכיר לי אותך.
• איזה שיר שמעת לאחרונה שאתה לא יכול להפסיק לזמזם?

המטרה היא לא לנהל שיחת עומק פילוסופית. המטרה היא להראות עניין. לגלות מחדש את האדם שיושב מולכם. מה שחשוב הוא ההתמדה. עשר דקות כל ערב יוצרות אפקט מצטבר חזק הרבה יותר מבילוי ארוך פעם בחודש. זה יוצר הרגל של קשר.

עשר הדקות האלה בונות מחדש את הגשר ביניכם, לבנה אחר לבנה. הן מזכירות לכם שאתם קודם כל חברים ושותפים לחיים, ורק אחר כך צוות תפעול. הן מכניסות אוויר וקלילות למערכת היחסים. אבל צריך להודות, לפעמים גם הצעד הקטן הזה מרגיש כמו לטפס על הר. לפעמים השגרה כל כך חזקה, הכעסים הקטנים הצטברו, והמרחק הרגשי כבר גדול מדי. לפעמים הניסיון לדבר עשר דקות רק מוביל לריב. אם אתם מרגישים שאתם תקועים, שגם הניסיון הפשוט הזה מרגיש מסובך מדי, חשוב שתדעו שאתם לא לבד. זה קורה להרבה זוגות. לפעמים כל מה שצריך זה עזרה קטנה מבחוץ כדי לסלול מחדש את הדרך. כמה שיחות ממוקדות יכולות לעזור להבין איפה נוצרו החסמים ולתת כלים פשוטים כדי להתחיל לדבר שוב. לפעמים, הכוונה מקצועית, קרובה ונגישה, היא כל מה שצריך כדי למצוא את הדרך חזרה לעשר הדקות הראשונות שלכם.