ההורים הגרושים שלכם הרסו לכם את הזוגיות?

רחלי ודני, זוג צעיר מאשדוד, הגיעו אליי מותשים. שנתיים נישואין וכבר המשברים לא נותנים מנוח. כל ריב קטן במטבח הפך לדרמה גדולה, וכל אכזבה הועצמה פי כמה. "זה בגלל ההורים שלי," אמרה רחלי, ודני מיד הנהן בהסכמה. "הם התגרשו כשהייתי קטנה, והבית תמיד היה שדה קרב. אני חושבת שזה פשוט מדבק."

כיועצת זוגית ומשפחתית, אני שומעת את המשפט הזה, או וריאציות עליו, לעיתים קרובות מדי. "ההורים הגרושים שלי הרסו לי את הסיכוי לזוגיות טובה," "אני פוחדת להתחייב בגלל מה שראיתי בבית," "אני לא סומך/ת על אף אחד בגלל הגירושים שלהם." האוטומט הזה – להאשים את העבר המשפחתי במצב הזוגי הנוכחי – הוא טבעי, כואב, ומובן. אבל האם הוא באמת הגיוני? האם גורל הזוגיות שלנו נחרץ על ידי החלטות הוראותינו לפני עשורים?

התשובה הקצרה היא: לא. התשובה המעמיקה יותר היא: זה מורכב, אך בהחלט ניתן לשינוי ולתיקון. החיבור בין גירושי ההורים לאתגרי הזוגיות שלנו הוא לא קשר סיבתי ישיר, אלא יותר עניין של השפעה. ההורים שלנו, גם אם לא במודע, הטביעו בנו חותם עמוק לגבי איך "צריך" או "לא צריך" להיראות קשר זוגי. אבל לומר שהם "הרסו" לכם את הזוגיות זו התחמקות מאחריות, והתחמקות זו היא המכשול האמיתי לשינוי.

הצצה אל תוך המנגנונים הנסתרים: איך גירושין משפיעים עלינו?

בואו נבין קודם כל למה אתם מרגישים כך. גירושים הם אירוע מטלטל. ילדים להורים גרושים חווים לעיתים קרובות חוסר ביטחון, אובדן של מסגרת מוכרת, ולעיתים גם תחושה של נטישה. הם לומדים, לעיתים קרובות בדרכים עקיפות וכואבות, שיחסים יכולים להסתיים, שכאב הוא חלק בלתי נפרד מאהבה, ושאי אפשר תמיד לסמוך על היציבות.

השפעות אלה יכולות להתבטא בבגרות במגוון דרכים:

• פחד מנטישה ואינטימיות: אתם עלולים להימנע מלהיכנס לקשרים עמוקים מדי, או לדחוף אנשים מכם כשאתם מרגישים שהם מתקרבים. פוחדים מהכאב של פרידה נוספת.
• קושי בפתרון קונפליקטים: אם ראיתם את הוריכם נלחמים ללא הרף או נמנעים מעימותים, אתם עשויים לחקות דפוסים אלו. או שאתם נמנעים מוויכוחים מכל וכל, או שאתם הופכים כל חילוקי דעות לשדה קרב.
• חוסר אמון: אתם עשויים להתקשות לסמוך על בן או בת הזוג שלכם, לחשוד בהם בדברים קטנים, או לפעול מתוך תחושה תמידית ש"זה לא יחזיק".
• פרפקציוניזם זוגי: הרצון הנואש "לא לחזור על הטעות של ההורים" יכול להפוך אתכם לביקורתיים יתר על המידה כלפי עצמכם וכלפי בן/בת הזוג, ולחפש שלמות שאינה קיימת.

חשוב להבין שהשפעות אלו אינן גזרת גורל. הן תוצאה של למידה, ומה שלמדנו, אפשר גם ללמוד מחדש.

מעבר לאשמה: לקיחת אחריות כמפתח לשינוי

הצעד הראשון והחשוב ביותר הוא להפסיק להאשים. ברגע שאתם מטילים את כל האחריות על ההורים, אתם שמים את המפתחות לשינוי בידיים שלהם, והם בכלל לא מודעים לכך. במקום זה, קחו אחריות על התגובות שלכם, על הדפוסים שלכם, ועל הבחירות שלכם.

רחלי ודני, למשל, למדו להבין שרחלי אמנם פחדה מקונפליקטים בגלל מה שראתה בבית, אבל דני בתגובה היה מתרחק, וזה רק החמיר את הבעיה. שניהם היו שותפים לדפוס, וברגע שזיהו את חלקם, התחילו לחפש דרכים חדשות.

אז מה עושים בפועל? הופכים את הלימון ללימונדה!

ה"מורשת" של גירושי ההורים אינה בהכרח קללה, היא יכולה להיות גם שיעור יקר ערך. בואו נהפוך את הכאב והלמידה השלילית למנוף לצמיחה זוגית:

1. עשו עבודת בילוש פנימית: זיהוי הדפוסים

קחו רגע לעצמכם, לבד או עם בן/בת הזוג, ונסו לחשוב: אילו התנהגויות שלכם בזוגיות דומות, אולי בשינויים קלים, לדפוסי הורותכם? האם אתם נמנעים מלדבר על קשיים, או אולי "מתפוצצים" מכל דבר קטן? האם אתם נוטים לברוח או לתקוף כשקשה? זיהוי הדפוסים הללו הוא הצעד הראשון לפירוקם.

"הפחד הגדול ביותר שלנו הוא לא שאנחנו חלשים מדי, אלא שאנחנו חזקים מעבר לכל מידה קיימת. האור שבתוכנו, לא החושך, הוא שמפחיד אותנו ביותר." - מריאן ויליאמסון (ושימוש נפוץ בנאום של נלסון מנדלה)

הביטו אל תוך עצמכם באומץ, אל תפחדו לראות את האור שיש לכם להציע לזוגיות, גם אם אתם חושבים שעברכם האפיל עליו.

2. תקשורת פתוחה וכנה עם בן/בת הזוג

אין דרך לעקוף את זה: אתם חייבים לדבר על זה. ספרו לבן/בת זוגכם על הפחדים שלכם, על הדפוסים שלמדתם, ועל איך גירושי ההורים השפיעו עליכם. לא בתלונות או באשמות, אלא כשיתוף פנימי עמוק. "אני מבין/ה שאני מגיב/ה כך בגלל שבילדותי ראיתי כך וכך, ואני רוצה ללמוד להגיב אחרת." כנות כזו יוצרת קרבה ואמון.

דני, למשל, גילה שלרחלי קשה כל כך עם קונפליקטים בגלל שהוריה ניהלו "מלחמת עולם קרה" במשך שנים, והיא מעדיפה לשתוק מאשר לחזור לשם. ברגע שהוא הבין זאת, הוא הפסיק לפרש את שתיקתה כחוסר עניין, והחל לגשת אליה בעדינות רבה יותר כשהיו חילוקי דעות.

3. למידה מוקפדת של מיומנויות זוגיות חדשות

אם לא ראיתם בבית דרכים בריאות לפתור קונפליקטים, או לתקשר צרכים, אתם חייבים ללמוד אותם. זה לא בא באופן טבעי לכולם, ובטח לא לאלו שגדלו בסביבה בה מודלים בריאים לא היו קיימים. הנה כמה דוגמאות:

• הקשבה אקטיבית: במקום לחכות לתורכם לדבר, נסו להבין באמת מה בן/בת הזוג שלכם מרגיש/ה. חזרו על דבריהם במילים שלכם כדי לוודא שהבנתם.
• ביטוי צרכים ורגשות: במקום להאשים ("את/ה אף פעם לא עוזר/ת לי"), נסחו את הדברים מנקודת מבט שלכם ("אני מרגיש/ה מתוסכל/ת כש.... ואני זקוק/ה ל...").
• כבוד הדדי ופשרה: לזכור שאתם באותה קבוצה. המטרה היא לא לנצח בוויכוח, אלא למצוא פתרון שיעבוד לשניכם.

זוכרים את רחלי ודני? הם למדו טכניקות פשוטות של הקשבה אקטיבית. דני החל לשקף לרחלי את דבריה, ורחלי למדה לבטא את צרכיה במקום להתנתק. בהתחלה זה הרגיש מלאכותי, אבל עם הזמן זה הפך לטבע שני.

4. בניית נרטיב חדש לעצמכם ולזוגיות שלכם

במקום לומר לעצמכם "אני נידונה/נידון לחיים כמו ההורים שלי", אמרו "אני בוחר/ת לבנות זוגיות אחרת. אני לומד/ת מהטעויות שלהם ואני יוצר/ת עתיד משלי". זו לא רק אמירה, זו גישה, זו החלטה מודעת.

ההורים שלכם עשו את מה שיכלו עם הכלים שהיו להם. אתם, לעומת זאת, חיים בעולם עם הרבה יותר מודעות, מידע, ואפשרויות לתמיכה. יש לכם הזדמנות לבנות לעצמכם ולבני זוגכם מסלול חדש, בריא ומאושר יותר.

5. סליחה וקבלה (גם אם קשה)

לסלוח להורים שלכם – לאו דווקא על הגירושים עצמם, אלא על הכאב שהם גרמו לכם (גם אם לא בכוונה). סליחה היא תהליך שמשחרר אתכם מכבלי העבר. היא לא מצדיקה את מעשיהם, היא משחררת אתכם מהשפעתם השלילית. קבלו את העובדה שזה חלק מהסיפור שלכם, אבל לא כל הסיפור.

הזוגיות שלכם היא שלכם בלבד

המטרה היא לא למחוק את עברכם. הוא חלק בלתי נפרד ממי שאתם. המטרה היא להבין איך הוא השפיע עליכם, לקחת את הידע הזה, ולבחור באופן אקטיבי מי אתם רוצים להיות בתוך הזוגיות שלכם. הספינה הזוגית שלכם שייכת לכם, ואתם אלה שאוחזים בהגה.

רחלי ודני עדיין לא מושלמים, אבל הם נמצאים במקום אחר לגמרי. הם מבינים את שורשי הפחדים והקונפליקטים שלהם, והם עושים עבודה משותפת, יום יום, כדי לבנות זוגיות שמבוססת על הבנה, כבוד ואהבה אמיתית, ולא על צללי העבר. זוגיות שהם בוחרים ליצור, ולא אחת ש"נגזר" עליהם לחיות.

אם אתם חשים שצלו של עבר גירושי ההורים מרחף מעל זוגיותכם, זכרו: ישנה דרך לשחרור. אתם חזקים יותר ממה שאתם חושבים, ומסוגלים לבנות את הזוגיות שתמיד רציתם, ללא קשר למה שקרה בעבר. אני כאן, כדי ללוות אתכם בדרך הזו, צעד אחר צעד.