איך שברים מהעבר בונים זוגיות חזקה!

הכאב של אתמול, הכוח של מחר: על מה ששבר אותנו ואיך זה בונה אותנו יחד

אז שלום לכם, תושבי אשדוד היקרים, זוגות נשואים ואוהבים, או כאלה שנמצאים בתחילת דרכם המשותפת. בואו נדבר רגע על משהו שאולי קצת מפחיד, אולי קצת כואב, אבל הוא נמצא שם אצל כולנו: השברים. לא, לא שברים באגרטל שנתפס בטעות, אלא שברים עמוקים יותר. אלה פצעי העבר, הסיפורים שלא מרפים, הכאבים שליוו אותנו, איש איש מביתו ומעירו, אל תוך הקשר הזוגי שלנו. לפעמים אנחנו חושבים שצריך להחביא אותם, לטאטא אותם מתחת לשטיח, כי מי רוצה להביא "מטען" לקשר חדש? אבל מה אם אגיד לכם, שדווקא השברים האלה, אם נדע להתבונן בהם נכון, יכולים להיות אבן הפינה לזוגיות חזקה, איתנה ואוהבת יותר?

רבים מאיתנו מגיעים לזוגיות עם "מזוודות" מלאות. לפעמים אלה חוויות ילדות קשות, לפעמים אלה אכזבות ממערכות יחסים קודמות, אובדן, פרידה, או סתם חוסר ביטחון שנטוע בנו משנים עברו. אנחנו מנסים לשים אותן בצד, "לא להטריד" את בן או בת הזוג, לא "להכביד". אבל האמת היא, שהמזוודות האלה לא נשארות בצד. הן מצטרפות לטיול, ואם לא נפתח אותן ונראה מה יש בתוכן, הן עלולות להיפתח בעצמן ברגעים הכי פחות צפויים, ולפעמים גם הכי לא מתאימים, ולייצר בלאגן שקשה לתקן.

למה אנחנו מנסים להסתיר את השברים?

הפחד העיקרי הוא שבן או בת הזוג לא יקבלו אותנו, או יאהבו אותנו פחות, אם ידעו על כל "הפגמים" שלנו. אנחנו רוצים להציג את הגרסה הטובה ביותר שלנו, המושלמת, זו שאין בה סדקים. בטח, בטח שבעיר כמו אשדוד, שבה הקהילה חשובה והרבה פעמים "מה יגידו" משחק תפקיד, יש נטייה חזקה יותר להציג חזות מושלמת. אבל חשוב להבין: זוגיות אמיתית בנויה על קבלה מלאה – על החוזקות וגם על החולשות. על האור וגם על הצל. כשמסתירים את השברים, זה כמו לגור בבית שיש בו חדר סודי שאסור לדבר עליו. זה יוצר מתח, זה יוצר מרחק. זה מונע אמון עמוק.

איך השברים הופכים לכוח בונה? (וזה לא קורה לבד)

הסוד הוא לשתף. לא לזרוק את הכל בפרצוף בפגישה הראשונה, אלא לבחור את הזמן הנכון, את המילים הנכונות, ולפתוח את הלב. כשאנחנו משתפים את בן או בת הזוג בסיפורי הכאב שלנו, אנחנו עושים כמה דברים חשובים:

• אנחנו מזמינים אותם פנימה לעולמנו הפנימי: אנחנו מאפשרים להם להכיר אותנו באמת, לעומק. זה יוצר אינטימיות אמיתית, כזו שאין לה תחליף. זה פותח דלת לאמון הדדי.
• אנחנו מורידים מעצמנו נטל: כשסודות וכאבים נשמרים בפנים, הם מכבידים. שיתוף שלהם מוריד משקל עצום ומשחרר אנרגיה שניתן לתעל אותה לבניית הקשר.
• הם מבינים מאיפה אנחנו באים: לפעמים בן או בת הזוג לא מבינים למה אנחנו מגיבים בצורה מסוימת לסיטואציות מסוימות. כשהם מכירים את הרקע שלנו, את הפצעים הישנים, הם יכולים לראות את הדברים אחרת, ולהתנהג בהבנה ובחמלה. למשל, אם אחד מכם חווה חוסר ביטחון כלכלי בילדות, הוא יכול להיות מודאג מאוד מהוצאות "קטנות" שאחרים לא מבינים. הבנה זו יכולה למנוע ריבים מיותרים.
• אתם בונים "שטח מפלט" משותף: כשהשברים הופכים לחלק מהסיפור המשותף, הזוגיות הופכת למקום בטוח שבו אפשר להיות פגיע, מקום שבו אין שיפוטיות, מקום שמחבק ותומך. אתם יוצרים יחד "מקדש" שבו שניהם יכולים להניח את המגננות ולהיות מי שהם באמת.

איך עושים את זה נכון? טיפים אשדודים מהלב

זה לא פשוט, אני יודעת. לפתוח את הלב דורש אומץ. אבל תאמינו לי, התמורה שווה את זה. הנה כמה דרכים לעשות את זה נכון:

בחרו את הזמן והמקום הנכון

אל תדברו על דברים חשובים בזמן ריצה, בלחץ או מול הילדים. מצאו רגע שקט, אולי אחרי שהילדים נרדמו, או בטיול רגוע בפארק אשדוד ים. שבו אחד מול השני, שתו כוס תה או קפה, והקדישו את הזמן הזה אחד לשני, בחיבור מלא.

התחילו בקטן

לא צריך להוציא את כל השדים מהבקבוק בבת אחת. אפשר להתחיל עם סיפור קטן יחסית, משהו שפחות מפחיד לחשוף. תראו איך בן או בת הזוג מגיבים, ובהדרגה, ככל שהאמון והביטחון יתחזקו, תוכלו לשתף יותר.

היו ברורים ורגועים

כשמדברים על כאבים ישנים, חשוב לשמור על טון רגוע, עד כמה שאפשר. תארו את המצב כפי שאתם זוכרים וחווים אותו. נסו לא להאשים, אלא לספר את הסיפור האישי שלכם. למשל, במקום "אתה תמיד מבטל אותי כמו שאבא שלי ביטל", אפשר לומר "אני חווה עצב גדול כשאני מרגיש/ה שלא מקשיבים לי, בגלל חוויות עבר שהותירו בי חותם של חוסר חשיבות".

הקשיבו זה לזה באמת

וזה אולי הטיפ הכי חשוב. כשאחד מכם משתף, השני צריך להקשיב. לא רק להקשיב למילים, אלא לנסות להבין את הרגש שמאחוריהן. לשאול שאלות מתוך עניין אמיתי: "איך הרגשת אז?", "מה זה עשה לך?". אל תנסו לתקן, אל תמהרו לספק פתרונות, פשוט תהיו שם. לפעמים כל מה שצריך זה מישהו שיחזיק את היד ויקשיב.

"אהבה אינה מבט אחד על השני, אלא הסתכלות משותפת אל אותו כיוון."
- אנטואן דה סנט-אכזופרי

מה קורה כשמתעלמים מהשברים?

כשמטאטאים את השברים מתחת לשטיח, הם לא נעלמים. הם נשארים שם, ובונים עליהם שכבות של אבק וטינה. הם יכולים לצוץ כעצבנות לא מוסברת, כהתפרצויות זעם על דברים קטנים, כהסתגרות או כריחוק. הם יכולים להפוך ל"פיל בחדר" שכולם יודעים שהוא שם אבל אף אחד לא מדבר עליו. זה יוצר קירות שקשה מאוד להרוס, ולפעמים הם הופכים לבלתי עבירים. זוגיות כזו, חסרה את העומק והאינטימיות שיכולים לבנות קשר חזק ועמיד בפני אתגרי החיים.

זוגיות בריאה היא לא כזו שבה אין שברים. זוגיות בריאה היא כזו שבה בני הזוג יודעים איך להתמודד עם השברים, איך להרכיב אותם מחדש, ואפילו איך להפוך אותם לחלק יפה מהפסיפס המשותף. כמו כלי חרס יפניים שבורים שמתקנים אותם בטכניקת "קינצוגי" עם זהב, וכך השבר הופך למשהו יפה ובעל ערך, כך גם הקשר הזוגי שלכם יכול להתחזק ולהיהפך למיוחד ובעל עומק דרך ההתמודדות עם השברים.

איך להתקדם מכאן?

אני יודעת שזה נשמע אולי קצת גדול, לדבר על "שברים" ו"פצעי עבר". אבל זכרו, כל מסע מתחיל בצעד קטן. אם אתם מרגישים שאתם רוצים לפתוח את הנושא הזה בזוגיות שלכם, אבל לא בטוחים איך להתחיל, או שאתם מרגישים שאתם כבר "שם", אבל המזוודות כבדות מדי ואולי צריך עזרה לפרוק אותן, זה בסדר גמור לבקש עזרה. לפעמים, מבט חיצוני, הכוונה מקצועית, ואוזן קשבת של מישהו שרואה את התמונה המלאה, יכולים לעשות הבדל עצום ולקיים שיחות פוריות שיחלצו אתכם אל עבר מקום טוב יותר. ייעוץ זוגי ומשפחתי, כאן באשדוד, קרוב ונגיש, יכול לספק לכם את הכלים והמרחב הבטוח ללמוד איך לדבר, איך להקשיב ואיך לבנות מחדש, מתוך השברים, זוגיות חזקה, אוהבת ומחוברת. כי בסוף, כולם רוצים להרגיש מוגנים, אהובים וקרובים, ושם טמון הכוח האמיתי של זוגיות בריאה.

אל תחכו שהשברים יתפשטו ויפגעו ביסודות. תעזו לדבר, תעזו להקשיב, ותגלו שהכוח שלכם כזוג טמון דווקא ברגעים הפגיעים ביותר.