מ"מלחמה" לשלום בבית: להציל את הנישואים מהמסכים!

שלום לכם, זוגות יקרים, הורים ושותפים לחיים,

יש ימים שבהם אנחנו מתעוררים בבוקר ומרגישים שמשהו השתנה. פעם, היינו יושבים יחד על הספה, מדברים על מה שעובר עלינו, צוחקים מסיפורים מצחיקים או מתכננים את השבוע. היום, במקום עיניים נפגשות, אנחנו רואים מסכים. כל אחד בעולם שלו. ופתאום, הבית שהיה מקום של חיבור ושיח, מרגיש כמו שדה קרב שקט. קרב על תשומת הלב, על הזמן, על הלב. המסכים, שמבטיחים לנו להיות מחוברים לעולם, לפעמים מנתקים אותנו דווקא ממי שהכי קרוב אלינו. בואו נדבר על זה. בואו נמצא דרכים לנצח את המסכים ולחזור להיות מחוברים. כי הנישואים שלנו, הזוגיות שלנו, שווים את זה.

המסכים נכנסו לנו למיטה ולנפש

פעם, כשהיינו חוזרים הביתה מהעבודה, היינו מספרים אחד לשני מה עבר עלינו. היום, הסלולרי מחכה לנו כבר מהדלת. "רק לבדוק הודעה" או "רק מהר לסיים מייל". ואז אנחנו מוצאים את עצמנו בסוף הערב, כשכל אחד בוהה במסך שלו. אחד רואה חדשות, השני גולל אינסטגרם, הילדים במשחק. כל אחד בחדר אחר, או אפילו באותו חדר, אבל בעולם דמיוני משלו. ופתאום, פחות מדברים, פחות צוחקים, פחות מתחבקים. השקט במקום להיות שלווה, הופך להיות ריחוק.

המסכים הפכו לחלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. הם מציעים לנו חדשות, בידור, מידע בלי סוף. אבל כשהם תופסים את המקום של בן הזוג, של הילדים, של השיחה הפשוטה על מה שקרה ביום, אנחנו מפספסים משהו חשוב. אנחנו מפספסים את ה"ביחד". את המבט בעיניים, את השאלה הפשוטה "איך עבר עליך היום?". את הנגיעה הקטנה על היד. אלה הדברים הקטנים שבונים את הקשר, שמטפחים את האהבה.

אנחנו לא שמים לב איך לאט לאט, בלי שרצינו, אנחנו פחות נוכחים. פחות מקשיבים באמת. פחות משתפים. וזה מחלחל לכל חלקי החיים המשותפים שלנו. גם לחדר השינה, גם לארוחת הערב, גם לרגעים שבהם אפשר היה פשוט להיות יחד.

למה המסך מנצח?

למה כל כך קשה לנו להניח את הטלפון? למה אנחנו נשאבים כל כך בקלות למסך? יש כמה סיבות. המסכים נותנים לנו תחושה של כיף מהיר. הם מעניקים לנו רגע של שקט אחרי יום עמוס, או פשוט מעבירים את הזמן. הם נותנים לנו תגמול קטן. לייק, הודעה, סרטון מצחיק. זה כמו שוקולד. אנחנו רוצים עוד.

אבל בניגוד לשוקולד, המסך לוקח מאיתנו זמן יקר. זמן שיכולנו לתת זה לזו. זמן לדבר. זמן לצחוק. זמן להיות ביחד. זמן לשתף. וכשאנחנו בוחרים במסך, אנחנו לפעמים שולחים לבן הזוג שלנו מסר לא מילולי: "המסך הזה יותר חשוב לי עכשיו ממך". גם אם אנחנו לא מתכוונים לזה, זאת התחושה שעוברת. ותחושה כזאת, כשהיא חוזרת על עצמה שוב ושוב, יכולה לפגוע מאד בקשר.

המסכים גם נותנים לנו אשליה של חיבור. אנחנו רואים מה קורה מרחוק, מגיבים, משתפים. אבל זה לא חיבור אמיתי. חיבור אמיתי קורה כשאנחנו יושבים זה מול זו. כשאנחנו רואים את הבעות הפנים. כששומעים את טון הדיבור. כשאנחנו נוגעים אחד בשני. את כל זה המסך לא יכול להחליף.

הפסקת אש: מלחמה מול המסכים, שלום בזוגיות

אז איך חוזרים למצב שבו אנחנו בוחרים האחד בשני ופחות במסכים? זה לא קל. זה דורש מאיתנו מאמץ. אבל זה אפשרי. בוא נתחיל בכמה צעדים קטנים.

א. אזורי "נטולי מסך" (איזורים בטוחים)

• שולחן האוכל הוא קדוש: אין טלפונים, טאבלטים, טלוויזיה דולקת. זה זמן לאכול ביחד, לדבר, לשמוע מה עבר על כולם במשך היום. זה זמן להסתכל אחד לשני בעיניים. גם אם בהתחלה זה מוזר או שקט, מתרגלים לזה. הילדים ילמדו מכם.
• חדר השינה הוא רק שלנו: חדר השינה צריך להיות מקום של מנוחה, של אינטימיות, של קשר זוגי. כבו את המסכים שעה לפני השינה. במקום לבהות במסך, שוחחו. שאלו שאלות. התחבקו. קראו ספר ביחד. תנו מקום לשיח ולקרבה במקום שהמסכים יפריעו.
• "שעת סיפור" אמיתית: אם יש ילדים, כבו את כל המסכים בבית בשעה קבועה בערב. זה זמן לסיפור לפני השינה, למשחק קופסה, לציור, או פשוט לשיחה. תנו דוגמה אישית. כשהילדים רואים שגם אתם שמים את הטלפון בצד, הם יבינו שזה חשוב. וזה גם ישחרר אתכם להיות איתם באמת.

ב. יוזמים זמן איכות "נטול טכנולוגיה"

לא סתם לומר "בואו נדבר", אלא ממש ליצור רגעים כאלה. קבעו לכם, כמו דייט, זמן ביחד בלי הסחות דעת.

• דייט שבועי: זה יכול להיות יציאה למסעדה, אפילו רק חצי שעה לשתות קפה בשקט בבית. העיקר שזה יהיה זמן רק לשניים, בלי הסחות דעת טכנולוגיות. שיתוף אמיתי.
• הליכה משותפת: צאו להליכה בערב, אפילו רק חצי שעה, בלי אוזניות, בלי טלפונים. פשוט ללכת, לדבר, להיות ביחד באוויר הפתוח.
• פעם בשבוע "אוף-ליין": נסו להגדיר יום או חצי יום שבו אתם מקטינים משמעותית את השימוש במסכים. למשל, שבת בבוקר. זה ידרוש מאמץ, אבל זה ישתלם. תגלו כמה זמן פנוי יהיה לכם פתאום.

ג. לתקשר על זה - השיח הפתוח

חשוב לדבר על הקושי. לא להאשים, אלא לשתף בתחושות. למשל, אחד מבני הזוג יכול לומר: "אני מרגיש שאנחנו פחות מדברים לאחרונה, ואני חושב שהמסכים תופסים לנו הרבה מקום. אני מתגעגע לשיחות שלנו. מה אפשר לעשות כדי לשנות את זה ביחד?".

תקשורת כנה ולא שיפוטית היא המפתח. הציעו פתרונות יחד. תהיו מצפון אחד של השני. אם אחד רואה שהשני נשאב, אפשר לשלוח חיוך ולהגיד "היי, זוכר מה דיברנו?". זה קשה וזה דורש סבלנות, אבל אתם ביחד בזה.

זכרו, המטרה היא לא להיפטר לגמרי מהמסכים; זה לא ריאלי. המטרה היא למצוא איזון. לא לתת להם לשלוט בנו, אלא שאנחנו נשלוט בהם. שהם יהיו כלי, לא אדון.

הזוגיות שלכם שווה את זה

המסכים הם לא אויבים. הם כלים. אבל כמו כל כלי, צריך לדעת איך להשתמש בהם נכון. כשהם משתלטים על הזמן המשותף שלכם, כשהם גורמים לריחוק, זאת הזדמנות לעצור ולחשוב. ההזדמנות להחזיר את תשומת הלב אחד לשני.

במקרים רבים, כשמרגישים תקיעות או קושי גדול בניתוק מהמסכים או כשפשוט רוצים עזרה ותמיכה חיצונית לצלוח את האתגר הזה ולשפר את הקשר הזוגי, סיוע מקצועי יכול להיות פתרון מצוין. לפעמים, שיחה קצרה ופרודוקטיבית עם גורם חיצוני יכולה לתת כלים חדשים לגמרי ולפתוח את הדרך לשינוי אמיתי. תזכרו, אתם לא לבד בזה.

הכוח לשנות נמצא בידיים שלכם. הוא נמצא ביכולת שלכם לבחור אחד בשני, בכל יום מחדש, לפני המסך. הנישואים שלכם הם הדבר הכי יקר לכם. תנו להם את הזמן, את התשומת לב, ואת האהבה שהם ראויים לה. תהיו חזקים.