ארוחת הערב על השולחן. יש שקט. אתם חושבים שזה שקט של שלווה. הילדים שלכם יודעים שזה שקט של מתח. אתם מדברים על היום שהיה בעבודה. על הקניות שצריך לעשות. אתם מחליפים מילים. אבל אתם לא באמת מדברים אחד עם השני. הילדים שלכם מקשיבים. הם שומעים את מה שלא נאמר בין המילים.
הם רואים את המבט של אמא כשאבא מדבר. הם מרגישים את האנחה השקטה של אבא כשאמא מבקשת משהו. אתם חושבים שהם עסוקים בציור או באוכל. אבל הם קולטים הכל. הם קולטים את האווירה.
הילדים שלכם מרגישים את האקלים בבית
ילדים הם כמו מכשיר רגיש למדידת האווירה בחדר. הם לא מבינים במשכנתא. הם לא יודעים מה זה לחץ בעבודה. הם לא מנתחים את הסיבות למה אתם עייפים או עצבניים. הם פשוט מרגישים. הם מרגישים את התוצאה.
הם יודעים אם החיבוק שנתתם אחד לשני הוא אמיתי או הצגה. הם יודעים אם הצחוק שלכם בא מהלב. הם מרגישים את המתח בגוף שלכם כשאתם עומדים קרוב. הם חווים את הקור ביניכם, גם אם בחוץ חם. זו השפה שהם מבינים. שפת הגוף. שפת הרגש. שפת האנרגיה בבית.
אתם, ההורים, חיים בעולם של סיבות. אתם מסבירים לעצמכם את המצב. "היה לי יום קשה". "לא ישנתי טוב בלילה". "אנחנו פשוט עייפים". הסיבות האלה הגיוניות לכם. אתם מאמינים שבגלל שיש סיבה, המתח הוא זמני. שהוא ייעלם. אתם חושבים שאתם מצליחים להסתיר את זה.
אבל הילדים לא חיים בעולם הסיבות. הם חיים בעולם של כאן ועכשיו. הם חווים את הבית כפי שהוא ברגע זה. אם הבית מתוח, זו המציאות שלהם. הם סופגים את האווירה הזו. היא הופכת להיות ה"נורמלי" עבורם.
מהו הדבר שהם יודעים ואתם מפספסים?
הדבר שהילדים שלכם יודעים הוא האמת הרגשית של הזוגיות שלכם. לא הסיפור שאתם מספרים לעצמכם. לא המילים שאתם אומרים. אלא מה שאתם משדרים. הם יודעים אם אתם צוות חזק. הם יודעים אם אתם חברים טובים. הם מרגישים אם אתם באמת שמחים להיות יחד, או שאתם פשוט גרים באותו בית.
הם מרגישים את המרחק ביניכם, גם כשאתם יושבים זה לצד זו על הספה. הם רואים שאתם מדברים דרכם במקום לדבר ישירות אחד לשני. הם שמים לב מתי אתם נמנעים ממגע עין. זהו מזג האוויר הקבוע בבית שלכם. ילדים יודעים אם השמש זורחת, גם אם אתם אומרים שזה רק יום מעונן.
הם לומדים מזה. הם לומדים איך נראית אהבה. הם לומדים איך נראית שותפות. הם לומדים איך בני זוג מתמודדים עם קושי. הבית הוא בית הספר הראשון והחשוב ביותר שלהם לזוגיות.
איך תוכלו לראות את מה שהם רואים?
אתם יכולים להתחיל לשים לב לדברים הקטנים. הדברים שקורים כל יום. הם אלה שיוצרים את האווירה הכללית. נסו להתבונן על עצמכם מהצד, דרך העיניים של הילדים שלכם.
תבדקו את הבוקר שלכם. איך אתם אומרים "בוקר טוב" אחד לשני? האם יש מבט חם? חיוך? מילה טובה? או שהבוקר הוא רק מירוץ התארגנות מהיר, וכל אחד לעצמו? הרגעים הראשונים של היום קובעים את הטון. הילדים מרגישים את הטון הזה היטב.
תבדקו את החזרה הביתה. מה קורה כשאחד מכם נכנס בדלת בסוף היום? האם יש רגע של עצירה? רגע של שמחה לראות אחד את השני? או שהלחץ מהעבודה פשוט ממשיך פנימה לתוך הבית? הילדים צופים ומבינים אם אתם מהווים מקור של נחת או מקור של מתח אחד עבור השני.
הקשיבו לשקט. בפעם הבאה שיש רגע שקט בבית, עצרו. שאלו את עצמכם: איזה מין שקט זה? האם זה שקט נעים ורגוע, של אנשים שנוח להם יחד? או שזה שקט מתוח, שקט שבו כל אחד מפחד להגיד את הדבר הלא נכון? התשובה נמצאת בתחושת הבטן שלכם. הילדים שלכם כבר יודעים אותה.
הילדים שלכם לא צריכים שתהיו זוג מושלם. הם צריכים לראות שאתם צוות. שהבית הוא מקום בטוח. שהאוויר בו נעים לנשימה.
זה לא עניין של אשמה. החיים עמוסים. השגרה יכולה לשחוק כל זוג. קל מאוד להיכנס למסלול של ניתוק בלי לשים לב. קל להתרכז בלוגיסטיקה של ניהול בית וגידול ילדים, ולשכוח את התחזוקה של הזוגיות עצמה.
המודעות היא הצעד הראשון. ההבנה שהילדים שלכם רואים ומרגישים את האמת הרגשית שלכם היא קריטית. האווירה שאתם יוצרים היום היא הבסיס שעליו הם יבנו את תפיסת העולם שלהם לגבי אהבה ומשפחה. זה משפיע עליהם הרבה יותר מכל צעצוע או חוג שתקנו להם.
לפעמים, אנחנו כל כך עמוק בתוך המצב, שאנחנו לא מצליחים לראות את התמונה המלאה בעצמנו. השקט הופך לרועש מדי והמרחק מרגיש גדול. קשה למצוא את המילים הנכונות כדי להתחיל שיחה חדשה. לפעמים, שינוי קטן בגישה או קבלת נקודת מבט רעננה ממישהו קרוב, יכולים לעזור לנווט את הספינה חזרה למים שקטים. זה יכול להיות כל מה שצריך כדי להחזיר את החום והשקט הנכון הביתה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה