טעות אחת שהורסת זוגיות טובה בתקופה הזאת

השקט שאחרי הריב מרגיש כבד. אתם יושבים באותו חדר, אבל יש ביניכם מרחק גדול. זה היה ריב על משהו קטן. מי יוציא את הכלב. למה הכלים עדיין בכיור. משהו שלא היה אמור להתפוצץ ככה. אבל הוא התפוצצץ. ועכשיו אתם מרגישים מבולבלים. אתם אוהבים אחד את השנייה. אתם יודעים את זה. אז למה זה קורה יותר ויותר בזמן האחרון?

הרבה זוגות טובים מרגישים ככה עכשיו. זוגות שתמיד הסתדרו, שתמיד היו צוות. פתאום, נדמה שהסבלנות נגמרה. הפתיל קצר. כל דבר קטן הופך לגדול. התחושה הזאת מוכרת כי כולנו חיים באותה מציאות. יש מתח באוויר. הוא נמצא בחדשות, בעבודה, בשיחות עם חברים. אנחנו חיים במקום שהאדמה רועדת תחת רגלינו. אנחנו מנסים לשמור על שגרה, אבל בפנים, משהו השתנה. אנחנו דרוכים יותר.

הטעות: אנחנו רבים על הדבר הלא נכון

הטעות הגדולה ביותר שזוגות עושים בתקופה הזאת היא פשוטה. אנחנו חושבים שאנחנו רבים על הכלים בכיור. אנחנו לא. אנחנו רבים כי אנחנו מותשים. כי אנחנו דואגים. כי אנחנו מרגישים חוסר שליטה על החיים שלנו. הכלים הם רק המקום שבו כל המתח הזה מוצא הזדמנות לצאת החוצה.

חישבו על זה כמו על כוס מים מלאה עד הקצה. הכוס הזאת היא הנפש שלנו. היא מלאה בדאגות מהמצב הביטחוני, מהעתיד הכלכלי, מהילדים. היא מלאה עד למעלה. ואז מגיעה טיפה קטנה נוספת. בן הזוג שכח לקנות חלב. במצב רגיל, זאת טיפה קטנה. אבל כשהכוס כבר מלאה, הטיפה הזאת גורמת להכל להישפך החוצה. ואנחנו צועקים על החלב. אבל אנחנו לא באמת צועקים על החלב. אנחנו צועקים כי הכוס שלנו מלאה מדי.

הטעות הזאת הורסת זוגיות טובה כי היא הופכת את בן הזוג שלנו לאויב. במקום לראות שהכוס של שנינו מלאה, אנחנו מאשימים אחד את השנייה על הטיפה האחרונה. אנחנו מתחילים לחשוב, "הוא לא מבין אותי". "היא לא רגישה אליי". אנחנו מפסיקים להיות צוות שמתמודד יחד עם עולם לחוץ. אנחנו הופכים לשני אנשים בודדים שנלחמים אחד בשנייה בתוך הבית. והבית, שאמור להיות המקום הכי בטוח שלנו, הופך לשדה קרב.

מה באמת קורה מתחת לפני השטח

כשאנחנו מרגישים חוסר שליטה בחוץ, אנחנו מנסים להשיג שליטה בפנים. בבית. פתאום, חשוב לנו מאוד שהכל יהיה מסודר. פתאום, אנחנו לא יכולים לסבול איחור של חמש דקות. למה? כי אלה דברים קטנים שאנחנו כן יכולים לשלוט בהם. כשהעולם הגדול מרגיש כאוטי, אנחנו נאחזים בסדר של העולם הקטן שלנו.

כשבן הזוג לא פועל לפי "החוקים" החדשים שלנו, זה מרגיש כמו עוד דבר שיוצא משליטה. זה מעורר בנו תסכול ופחד. והתגובה שלנו היא כעס. הכעס הוא רגש הרבה יותר קל להרגיש מאשר פחד או חוסר אונים. אז אנחנו כועסים על הגרביים על הרצפה. זה קל יותר מלהודות, "אני פשוט מפחד ממה שקורה בחוץ".

התגובה הזאת היא טבעית. היא אנושית. אבל היא לא מקדמת את הזוגיות שלנו. היא מרחיקה אותנו. היא גורמת לנו לשכוח שאנחנו באותו צד. שנינו באותה סירה, מתמודדים עם אותה סערה.

איך מפסיקים את מעגל הקסמים הזה

הפתרון מתחיל בעצירה. ברגע שאתם מרגישים שהכעס עולה בגלל משהו קטן, עצרו לרגע. קחו נשימה. ושאלו את עצמכם שאלה אחת פשוטה: "על מה אני באמת כועס עכשיו?".

התשובה כנראה לא תהיה "על הכלים". התשובה האמיתית עשויה להיות "כי היה לי יום נורא בעבודה". או "כי שמעתי משהו מדאיג בחדשות". או "כי אני פשוט עייפה". כשאנחנו מבינים מה המקור האמיתי של הרגש שלנו, אנחנו יכולים להתמודד איתו. אנחנו יכולים לדבר עליו.

במקום להגיד "למה אתה אף פעם לא שוטף כלים?", אפשר לנסות להגיד משהו אחר. אפשר להגיד, "אני מרגישה מוצפת היום. אני רואה את הכלים וזה פשוט מרגיש לי יותר מדי". המשפט השני מזמין עזרה. הוא מזמין חיבוק. המשפט הראשון מזמין מלחמה. הוא גורם לצד השני להתגונן. השפה משנה את כל המצב.

איפוס מהיר לזוגות בזמן אמת

כשהמתח עולה, אפשר להשתמש בתרגיל קצר. זה לוקח פחות משתי דקות. זה יכול למנוע ריב שלם.

• עצרו את השיחה. פשוט תגידו, "רגע, בוא נעצור שנייה".
• שאלו את עצמכם: מה אני מרגיש עכשיו באמת? (עייפות, פחד, תסכול, דאגה?).
• שאלו את עצמכם: האם עוצמת הרגש שלי מתאימה למצב? (האם כעס ברמה 10 מתאים לנעליים שנשארו בסלון?).
• שתפו את הרגש האמיתי. אמרו לבן הזוג: "אני לא באמת כועס על הנעליים. אני פשוט מותש וחסר סבלנות היום".

הצעד הזה דורש אומץ. קל יותר לכעוס. קשה יותר להראות פגיעות. אבל הצעד הזה הוא מה שמחזיר אתכם להיות צוות. הוא מזכיר לשניכם שהבעיה היא בחוץ, לא בתוך הבית. והפתרון נמצא ביחד, לא אחד נגד השנייה.

התקופה הזאת מאתגרת את כולנו. היא בוחנת את החוסן שלנו ואת מערכות היחסים שלנו. הזוגיות היא העוגן הכי חזק שיש לנו בסערה. חשוב לשמור עליה. לפעמים, שיחה קצרה עם מישהו חיצוני יכולה לעזור לנו לראות את הדברים בצורה ברורה יותר. מישהו שייתן לנו כלים פשוטים לנהל את השיחות האלה אחרת. לפעמים, כל מה שצריך זה הכוונה קטנה, קרובה לבית, כדי למצוא מחדש את הדרך אחד אל השנייה.