"האם אפשר להציל את הזוגיות שלנו ומה באמת קורה בטיפול זוגי?"

האם אפשר להציל את הזוגיות שלנו ומה באמת קורה בטיפול זוגי?

השקט בבית רועש. השיחות הקטנות נעלמו. נשארו רק שיחות על הילדים, על החשבונות, על מי מוריד את הזבל. כל ויכוח מרגיש כמו עוד לבנה בחומה שנבנית ביניכם. אתם מרגישים כמו שותפים לדירה, לא כמו בני זוג. ואז עולה השאלה, לפעמים בלחש ולפעמים בצעקה פנימית: האם זהו זה? האם אפשר לתקן את זה?

זוגות רבים מגיעים לנקודה הזאת. זו תחושה של תקיעות, של אכזבה. המחשבה על טיפול זוגי עולה, אבל יחד איתה עולים גם הפחדים. מה יגידו? מה יקרה שם? האם זה לא אומר שנכשלנו?

לשנות את השאלה: לא "להציל" אלא "לבנות"

השאלה הראשונה שצריך לשנות היא "האם אפשר להציל את הזוגיות?". המילה "להציל" מניחה שמשהו גוסס, שבור. היא מכניסה לחץ. אולי כדאי לשאול אחרת: "האם אנחנו רוצים לבנות יחד משהו חדש?".

הזוגיות שהייתה לכם הובילה אתכם למקום שבו אתם נמצאים עכשיו. לחזור אחורה, ל"איך שהיה פעם", זה לא הפתרון. המטרה היא לא לתקן את המכונית הישנה שהתקלקלה. המטרה היא ללמוד יחד איך לבנות מכונית חדשה, טובה יותר, כזאת שתיקח אתכם למקומות שאתם רוצים להגיע אליהם. הבסיס קיים, האהבה כנראה עוד שם, אבל דפוסי התקשורת וההתנהגות צריכים השתנות.

מה באמת קורה בחדר הטיפולים?

הרבה זוגות חוששים מהמפגש הראשון. הם מדמיינים חדר משפטים. אחד יאשים, השני יתגונן, והמטפלת תשפוט מי צודק. המציאות שונה לחלוטין.

חדר הטיפולים הוא לא בית משפט. הוא מעבדה. מקום בטוח שבו אפשר לבדוק דברים. המטפלת אינה שופטת. היא יותר דומה למדריכת טיולים בארץ לא מוכרת. היא לא הולכת במקומכם, אבל היא מחזיקה מפה, מצביעה על שבילים נסתרים ועוזרת לכם לא ליפול לאותם הבורות שוב ושוב.

בטיפול, התפקיד של היועצת הוא לעזור לכם לראות את ה"ריקוד" שלכם. לכל זוג יש ריקוד קבוע. למשל, אחד מתקרב, השני מתרחק. אחד צועק, השני שותק. אתם מכירים את הצעדים האלה כל כך טוב שאתם רוקדים אותם בעיניים עצומות. הבעיה היא שהריקוד הזה כבר לא משמח אתכם. בטיפול, אנחנו מאטים את המוזיקה, צופים בריקוד בהילוך איטי. פתאום אפשר לראות כל צעד. אפשר להבין למה אתם עושים אותו. ואז, אפשר להתחיל ללמוד צעדים חדשים.

ללמוד לדבר שפה חדשה

הבעיה המרכזית ברוב הזוגות היא לא חוסר אהבה. היא בעיית תקשורת. אבל לא במובן הפשוט של "אנחנו לא מדברים". הכוונה היא שאתם מדברים בשפות שונות, למרות ששניכם מדברים עברית.

למשל, כשהיא אומרת "אתה אף פעם לא עוזר לי עם הילדים", הוא שומע ביקורת. הוא שומע "אתה אבא גרוע". הוא מיד מתגונן ועונה: "מה זאת אומרת? לקחתי אותם לגן אתמול!". השיחה נגמרה. החומה עלתה.

בטיפול לומדים לתרגם. לומדים שהמשפט "אתה אף פעם לא עוזר לי עם הילדים" הוא לא כתב אישום. התרגום שלו הוא: "אני מרגישה לבד. אני עייפה. אני צריכה אותך לידי. אני צריכה להרגיש שאנחנו צוות". כשגבר שומע את התרגום הזה, התגובה שלו תהיה שונה. הוא לא יתגונן. הוא ירצה לעזור, לחבק, להיות שם.

הטיפול הוא כמו קורס שפות. לומדים את השפה של בן או בת הזוג. לומדים להקשיב לא למה שנאמר, אלא למה שעומד מאחורי המילים. לומדים לדבר מהמקום של הצורך והרגש, לא מהמקום של האשמה.

שלושה סימנים שאתם בדרך הנכונה

איך יודעים שהשינוי מתחיל לקרות? ישנם כמה סימנים ברורים. זה לא קורה ביום אחד, אבל אפשר להרגיש את התזוזה. התזוזה הזו היא סימן לתקווה.

• מעבר מאשמה לאחריות: במקום להגיד "אתה עשית לי" או "את גורמת לי", כל אחד מתחיל לשאול "מה החלק שלי בסיפור הזה?". ההבנה שלשנינו יש אחריות על המצב היא נקודת המפנה החשובה ביותר.
• מעבר מתגובה אוטומטית לתשובה מודעת: במקום להתפרץ או להסתגר באופן אוטומטי, לומדים לקחת נשימה. לעצור לשנייה. לחשוב לפני שמגיבים. הפער הקטן הזה בין מה שקרה לתגובה שלכם הוא המקום שבו נמצא כל הכוח לשנות.
• מעבר מהנחות לסקרנות: אתם מפסיקים לחשוב שאתם יודעים מה בן הזוג חושב או מרגיש. במקום להגיד "אני יודע שאתה כועס", אתם מתחילים לשאול: "מה עובר עליך עכשיו?". סקרנות אמיתית פותחת את הלב. היא מאפשרת שיחה אמיתית.

הצעד הראשון הוא ההחלטה

האם אפשר להציל את הזוגיות? כן. אם שניכם מחליטים שאתם רוצים. אם שניכם מוכנים ללמוד כמה כלים חדשים ולבנות משהו טוב יותר. זה לא קסם, זו עבודה. אבל זו עבודה שבונה בית יציב ובטוח יותר לשניכם.

לפעמים, כדי להתחיל את העבודה הזו, מספיקות כמה שיחות ממוקדות עם איש מקצוע אובייקטיבי. מישהו שיעזור להניח את הדברים על השולחן בסביבה רגועה. לפעמים, הכוונה קצרה וקרובה לבית היא כל מה שצריך כדי להתחיל לזוז מהמקום התקוע. הצעד הראשון לא חייב להיות גדול ומפחיד. הוא יכול להיות פשוט החלטה משותפת לבדוק אפשרות אחרת.

```